עסקת מכירת מניות דו-שלבית שהיתה מסווה לעסקה אחת או שמא שתי עסקאות נפרדות שאין ביניהן שום קשר ? זו השאלה העובדתית המרכזית שעמדה בפני השופט כבוב מהמחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב בסכסוך שפרץ באופן די חריג בין חברה בורסאית, מישורים השקעות נדל"ן, ובין בעל השליטה בה, גיל בלוטרייך. לא בכל יום מתגלע כך סכסוך קשה בין החברה עצמה לבין מי ששולט בה (ת.א. 47075-12-19 מישורים השקעות נדל"ן בע"מ נ' בלוטרייך) נתחיל עם העובדות. זה אף פעם לא מזיק להכיר אותן לפני שמתחילים לנתח משפטית. גיל בלוטרייך ("גיל"), בעל השליטה בחברה הבורסאית מישורים, הגיע להבנה עם איש העסקים הקנדי אלכס שניידר (לשעבר הבעלים של מכבי ת"א בכדורגל), כי ירכוש

סכסוכים משפטיים בעסקים משפחתיים הינם דבר נפוץ. מאוד. איני מכיר סטטיסטיקה מסודרת בענין, אך מהיכרותי עם הרבה מאוד עסקים משפחתיים אומר כי יותר נפוץ למצוא בהם סכסוכים שגלשו למישורים המשפטיים מאשר כאלו המתנהלים על מי מנוחות במשך שנים. אחת הסיבות הנפוצות לסכסוכים כאלו הם הבדלים או פערים בין אחים ואחיות המכהנים באותה חברה בתפקידים שונים. מטבע הדברים לא כולם יכולים לכהן כמנכ"לים של החברה, ולכל היותר אפשר למנות שני מנכלים משותפים, וגם זה פעמים רבות מיותר, יקר ורק מסרבל את חיי החברה. אבל לעיתים אין ברירה. המצב מסתבך כאשר אח אחד מכהן כמנכ"ל, ומנהל למעשה את החברה לפי הבנתו, בעוד אח אחד או יותר נאלצים להסתפק במשרה משנית בחברה. הקנאה,

אורי הוא שותף בכיר באחד ממשרדי עורכי הדין הגדולים בארץ, והלקוח המרכזי שלו היא ספארק (Spark), חברת ענק בתחום הטכנולוגיה והסייבר, שמניותיה נסחרות בנאסד"ק.  שעת ערב, משרד עורכי הדין מתחיל להתרוקן וממש לפני שהיא מכבה את המחשב מקבלת רונית, המתמחה של אורי, טלפון ממנו. הוא בשדה התעופה במינכן, עומד לעלות על מטוס לישראל, ומספר לה שספארק עומדת לרכוש את המתחרה הגדולה שלה בסכום של 250 מיליון דולר. "אם היו לך תוכניות לסוף השבוע כדאי שתבטלי אותן. נצטרך לעבוד במרץ על העיסקה, כי חייבים להשלים אותה עד סוף החודש", הוא אומר לה. לאחר השיחה, מתקשרת רונית לחבר שלה, עומר, ומעדכנת אותו שסוף השבוע שהם תכננו בצימר בצפון ייאלץ להידחות, ומסבירה לו

בחדר הישיבות של המשרד שלי תלויה תמונה גדולה ועליה רשום בגדול "איפה הצדק". את התמונה המוזמנת עיצב והכין עבורי הצלם והאמן המוכשר לובקה, ידידי, ששאל אותי פעם איזו תמונה אני רוצה לחדר ישיבות. אז זה מה שאמרתי לו – תכין לי משהו עם 'איפה הצדק'. אז הוא הכין. והתמונה הזו שומרת עלי, מכוונת לי את הדרך. לא תמיד זה מצליח, לא כל לקוחותיי צדיקים, רחוק מזה, לא בכל מאבקיי אני בצד הנכון של המתרס. בכל זאת, בן אדם צריך גם להתפרנס. אבל אני משתדל. גם זה משהו, לא ? אז מה פתאום בלוג ? הרעיון לבלוג מלווה ומעסיק אותי כבר כמה שנים, שקלתי ודחיתי, חשבתי וסילקתי. ולבסוף נשברתי, נכנעתי לעצמי.

בית המשפט העליון עמוס מאוד. עמוס מדי. בבית המשפט העליון מכהנים 15 שופטים ושופטות ואם לשפוט לפי מספר ההחלטות ופסקי הדין המתפרסמים באתר של בית המשפט, העומס עליהם רב ביותר. כשמדובר בשופטים הבכירים ביותר של המדינה, ברור כי זה מעיד על בעיה. איך פותרים אותה? איך מורידים את העומס? ובכן התשובה לכך נעוצה במילה אחת, ניהול. או שתיים – ניהול נכון. אם תבדקו באתר בית המשפט העליון תראו שבכל יום ממוצע ניתנים בערך 30-40 החלטות ופסקי דין, ובשבוע ממוצע – מעל 200. זה המון. כשצוללים לפרטים רואים שחלק ניכר מההחלטות הן מינהליות, וחלק גם טכניות, שאין שום סיבה בעולם שמיטב השופטים במדינה יעסקו בהן. למשל – שופטי העליון דנים בבקשות

כאשר חברה נתבעת בתביעה ייצוגית או נגזרת היא יכולה להתמודד איתה בדרך השגרתית של הגשת כתב הגנה (למעשה- כתב תשובה לבקשה לאישור התביעה כייצוגית או נגזרת). ויש דרך אחרת, שלעיתים מתגלה יעילה שבעתיים, והיא הקמת וועדה "בלתי תלויה". המרכאות הכפולות אינן בטעות. הוועדה אמורה להיות בלתי תלויה, אך המציאות מעלה סימני שאלה. דירקטוריון החברה מקים את הוועדה ומרכיב אותה מאנשים שאינם קשורים אליה. האופנה המקובלת אומרת שבראשה יעמוד שופט מחוזי בדימוס, אחד מחבריה יהיה פרופסור מוכר, וחבר נוסף יהיה איש מקצוע בתחום רלוונטי (כלכלן, רואה חשבון וכיוצ'ב). השלושה יקבלו שכר נאה מהחברה, ותפקידם – לבדוק את התביעה ולהמליץ לחברה האם להסכים לתביעה או להתנגד לה. אל תחזיקו את נשימתכם חזק