תביעות ייצוגיות בגין "מחיר מופרז" מונופוליסטי – האם הובקעה החומה?

שתפו את הכתבה

קבלו את העדכונים החמים שלי

קבלו את העדכונים החמים שלי

תביעות ייצוגיות בגין "מחיר מופרז" מונופוליסטי – האם הובקעה החומה?

לפני כשבועיים ניתן פסק דין חשוב של בית המשפט העליון בסוגית מחיר מופרז מונופוליסטי והיכולת להגיש ולנהל תביעות ייצוגיות בתחומי ההגבלים העסקיים בגין עילה זו של "מחיר מופרז".

כלי התקשורת הכתירו את ההכרעה בענין גפניאל נ' קוקה קולה כהלכה חשובה שתאפשר ניהול תביעות ייצוגיות כנגד המונופולים הגדולים במשק, כחלק מהמאבק ביוקר המחייה בישראל.

אין ספק שההחלטה שניתנה פה אחד על ידי הרכב של שלושה בבית המשפט העליון הינה חדשנית וחשובה. ברשימה זו אבקש לנתח את הכרעה ולנסות להסיק מה השלכותיה לעתיד לבוא.

שורה ארוכה של תביעות ייצוגיות בגין מחיר מופרז עוכבו בשנתיים האחרונות בשל הציפיה להכרעה בתיק קוקה קולה, ולמען הגילוי הנאות אציין כי אחת מהן הוגשה על ידי משרדנו. כך שאינני כותב אובייקטיבי בנושא זה, מה עוד שבענין מונופולים, ניצול לרעה של כוחם בישראל, ואוזלת ידו של הרגולטור הרלוונטי (רשות התחרות), מעולם לא הייתי "גורם אובייקטיבי".

ישראל הינה כידוע שוק קטן מאוד, מאופיינת בריכוזיות גבוהה ובשלל מונופולים, שחלקם נוצרו על ידי הממשלה או זכו לעידוד ממנה (לרבות באמצעות הטלת מכסים גבוהים, הגבלות ביורוקרטיות רבות על יבוא מקביל וכד').

מכון התקנים והדרך בה הוא מערים קשיים ביורוקרטיים רבים, חלקם שרירותיים לגמרי ובלתי נדרשים, על יבוא מקביל, הוא דוגמא מובהקת לדרך בה הממשלה בעצמה מונעת תחרות ויוצרת ריכוזיות, שאינה מחויבת המציאות.

וכאשר מוסיפים למשוואה את העובדה שרשות התחרות (לשעבר- רשות ההגבלים העסקיים) הינה אנמית ואינה נחושה לפעול כנגד מונופולים, התוצאה די ברורה.

 

חשיבותה של ההחלטה בענין קוקה קולה בכך ש"מחיר מופרז מונופוליסטי" יכול להיות עילת תביעה ראויה בישראל, ובפרט- באמצעות תביעה ייצוגית. עד היום אמנם הוגשו תביעות רבות בגין עילה זו, אך רק מיעוטן הקטן הסתיים בהצלחה, ומרביתן טרם הוכרעו. חשוב מכל – עד כה לא היה אישור של בית המשפט העליון לעילת המחיר המופרז, כך שעל כל תביעה שהתנהלה היה מונף דגל של אי ודאות, האם בכלל יש בסיס לתביעה.

כפי שמציינת השופטת ענת ברון, שכתבה את עיקר פסק הדין, יש מחלוקת מקצועית-עניינית בין מומחי ההגבלים העסקיים בארץ ובעולם. יש מומחים בעלי שם הן בישראל ובעיקר בארה"ב, השוללים את השימוש ב"מחיר המופרז" כעילה לתביעה. לעומת זאת, באיחוד האירופי מוכרת העילה ופותחה שם, וגם בישראל יש מומחים הסבורים שמדובר בעילה טובה וראויה (ובראשם- פרופ' דיוויד גילה, מי שעמד בראש הרשות בעבר). מחליפתו, מיכל הלפרין, שייצגה כעורכת דין  מונופולים רבים, צידדה בעמדה האמריקאית, המתנגדת לעילה. 

 

מה משמעותה של עילת ה'מחיר המופרז' ?

משמעותה כי גורם מסחרי המוכר מוצר מסוים מנצל לרעה את כוחו המונופוליסטי על מנת למכור במחיר מופרז את המוצר.

לשם הוכחת העילה יש להוכיח ראשית, כי המוכר הינו "מונופול".

שנית על התובע להוכיח כי המחיר בו נמכר המוצר על ידי המונופול, הינו מחיר מופרז, ועל כן "בלתי הוגן".

כפי שמציין בית המשפט העליון בענין קוקה קולה, יש קושי גדול לשרטט את קו הגבול בין מחיר "גבוה" ל"מופרז", ומתי הוא גם הופך להיות לא רק מופרז אלא – "בלתי הוגן".

 

המחלוקת המקצועית בין מצדדי ומתנגדי עילת 'מחיר מופרז' באה גם לידי ביטוי בעמדותיו של הרגולטור עצמו. כך, כאשר עמד בראש רשות התחרות פרופ' גילה, פירסמה הרשות בשנת 2014 את גילוי דעת 1/14 ובו נתנה רוח גבית לעילה: פורטו במסמך זה מבחני-עזר שבאמצעותם ניתן יהיה לקבוע האם מחיר הינו "מופרז" (מבחן העלות, מבחן הרווחיות ומבחן ההשוואה).  אמנם בגילוי דעת 1/14 לא נקבע מהו "מחיר מופרז" אך נקבע מבחן הפוך, מה לא ייחשב מחיר מופרז, והוא 20% מעל מחיר עלות הייצור של המוצר. זהו "נמל המבטחים" שהעניק הרגולטור ליצרנים. אם הפער יהיה עד 20%, לא יינקטו נגדם הליכים (אם כי בפועל, לא ננקטו הליכים גם בפערים גבוהים בהרבה).

בשנת 2017, כאשר התמנתה עו"ד מיכל הלפרין לראש הרשות השתנתה גישת הרשות, ואז פורסם גילוי דעת 1/17. במסגרתו הכירה הרשות בכך שמחיר מופרז עשוי להיחשב לניצול לרעה של מעמד מונופוליסטי, אבל מנגד קבעה כי יש ליישם את עילת המחיר המופרז "בזהירות ובמתינות" (או במילים אחרות ופחות מכובסות- לא ליישם אותה בכלל, אלא במקרי קיצון נדירים). בגילוי דעת זה הצהירה הרשות כי היא לא תאכוף כנגד מונופולים בגין מחיר מופרז, אלא רק כאשר המונופול הוא "דומיננטי במיוחד", הגדרה עמומה שנועדה, כאמור, לא לפעול כלל כנגד מונופולים בגין "מחיר מופרז".

 

אם נחזור לפסק הדין, הרי שבית המשפט העליון מכיר בכך שמחיר מופרז פוגע במישרין בצרכנים שכן בעל המונופולין מתעשר על חשבון הצרכנים. עם זאת הסתייג בית המשפט מקבלת תפקיד של רגולטור-על שיאכוף מחיר מופרז באופן נרחב.

 

מעניין לציין שבית המשפט העליון אינו מקבל את גישתה המצמצמת והמאוד זהירה של רשות ההגבלים ביחס לעילת המחיר המופרז, והוא קובע מבחן דו-שלבי: בשלב הראשון – על התובע להוכיח שקיים מחיר מופרז, כלומר שיש פער ניכר בין עלות ייצור מוצר לבין מחירו לצרכן. בשלב השני, ובהנחה והתובע הייצוגי הצליח להראות שאכן יש פער גדול (שלא ברור כמה הוא באחוזים, אך כנראה יותר מ- 20%, שהיה נמל המבטחים) יעבור הנטל לנתבעת (המונופול) להראות מדוע זהו המחיר הנכון והראוי, ומדוע אין הוא "בלתי הוגן".

יש לציין כי הדעה שהובעה על ידי מומחים בתחום המצדדים בעילה, כגון פרופ' דיוויד גילה ואלון קלמנט, היתה שהמבחן הדו שלבי יקשה מאוד על תובעים ייצוגיים להצליח בתביעותיהם. ואולם השופטת ברון דוחה את עמדתם וסבורה כי גם בבית הדין האירופי זהו המבחן המקובל.

 

בית המשפט מדגיש כי בשלב הראשון אין די בכך שהתובע יוכיח מחיר מופרז, אלא הוא נדרש להוכיח כי המופרזות שלו היא "בלתי הוגנת". זהו נטל כבד למדי, ולו רק בשל עמימותו. מהו "בלתי הוגן"? 30% ? 50% ? או שמא יותר ? לא ברור.

 

זהו אגב הקושי הגדול בפסק הדין: מחד גיסא הוא מכיר בעילה החשובה של מחיר מופרז ופותח את הדלת (או שמא צוהר בלבד) לניהול תביעות כנגד המונופולים. מאידך גיסא, בית המשפט קבע כאן מבחנים כל כך עמומים, כל כך רחבים ובלתי מוגדרים, שיהיה מאוד קשה ליישמם בפועל באופן אחיד ועקבי. אין בפסק הדין בענין קוקה קולה הנחיות ברורות או קווים מנחים, אשר יוכלו לסייע ולהדריך את בתי המשפט המחוזיים, שיצטרכו לברר עתה את עשרות התביעות הייצוגיות התלויות ועומדות בענין מחיר מופרז.

התוצאה היא פתיחת דלת, אך לא ברור עד כמה היא באמת פתוחה לרווחה. שיקול הדעת המאוד רחב שהושאר לכל אחד משופטים שידונו בתביעות השונות, על נסיבותיהם השונות, צפוי לגרום לפסיקה מאוד תלוית-נסיבות, מאוד לא אחידה, תוך ביטוי לעמדות האישיות של כל שופט ביחס לעילת המחיר המופרז. הדבר גם צפוי לגרום לכך שיוגשו ערעורים רבים לבית המשפט העליון לאחר ההכרעות במחוזי, בשל חוסר הבהירות של הכללים שנקבעו.

על כן טרם נאמרה המילה האחרונה בנושא, ומוקדם לחגוג.

שתפו את הפוסט

4 תגובות

  1. מחיר מופרז שנובע ממונופול מכעיס וראוי שיהיה בר פיקוח …. אבל…
    מה עם מחירים מופקעים שעליהם אחראית המדינה ?
    האם דונם קרקע שנמכר למרבה במחיר על ידי מחזיק הקרקעות העקרי במדינה גם צריך להיות בר פיקוח?
    האם שירותי הארנונה שניתנים לעסקים נחשבים כהפקעת מחירים כנגד שירותי הארנונה המורחבים שלהם זוכים בתי אב בישראל בתשלום מופחת ?
    פשוט וקל לשפוט אדם או גוף פרטי שגונב ועושק ….
    לא פשוט לשפוט את המדינה שעשתה לה למנהג לעשוק את האזרח ….

  2. כל שופט קונה מוצרים(כמו שכל שופט קונה דירה) לכן כמו שהם קשובים לטענות על ליקויי בניה יהיו קשובים לתביעות אמיתיות של מחירים מופרזים
    לנחית העליון יש עוצמה הרתעתית אדירה ללא קשר למה יהיו המקרים הספיציפיים

  3. ניתוח מעניין ומעשיר. תודה רבה רונן
    רוב השינויים מתחילים בפתיחת צהר, סדק, שבסופו של דבר פורץ את הסכר.
    בית המשפט עושה את העבודה שהיתה צריכה לעשות הרשות לתחרות. אילו הרשות לתחרות היתה יעילה, לא היינו נדרשים לפסק דין כזה.

  4. די פשוט לקבוע מהו מחיר מופרז . כל חברה מתוייגת לענף תעשייתי : מזון (משקאות , ממתקים , מאפיות .) , פלסטיק , תמרוקים , חומרי ניקוי וכך הלאה . מחיר עלות "מקובלת " ליצור מוצר כמו כן מהו הרווח הגולמי הנדרש כדי לקיים את הפעילות בחברה כיחידת רווח גם הוא מקובל לפי ענפי תעשייה כמובן בהשוואה למגזר הפעילות של החברה נשואת הבדיקה . על כן השאר מבחן השכל הישר . (לדעתי בלבד רווח גולמי של 25% – 30% הינו סביר בהחלט 35% ומעלה מראה על ניצול תנאי השוק (כשוק שבוי למוצר )

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

רישום לניוזלטר

לקבלת עדכון על פוסט חדש

דילוג לתוכן