המהפכה המשטרית שמנסה ליצור הממשלה הנוכחית, מחדדת מאוד את המחלוקת סביב שיטת מינוי השופטים. תומכי המהפכה מנסים לשכנע כי "גם באמריקה" פוליטיקאים ממנים שופטים, וכי אין בכך כל פסול. לא אכנס לויכוח הזה, מה גם שברור כי שיטת הממשל האמריקאית שונה לחלוטין מהישראלית: משטר נשיאותי (להבדיל מפרלמנטרי אצלנו), שני בתי פרלמנט (קונגרס וסנאט), חוקה, וקיומם של איזונים ובלמים חזקים. ועל כן המודל האמריקאי לחלוטין אינו מתאים לישראל, והוא בוודאי גם לא חף מבעיות. דוגמא טובה לסכנות ולבעיות של השיטה האמריקאית למינוי שופטים, ולפוליטיזציה של מינוי שופטים, ניתן למצוא כיום מפרשת קלרנס תומאס (Clarence Thomas) , שופט בית המשפט העליון של ארה"ב. לפני כשבוע פירסם אתר propublica כי השופט תומאס קיבל במשך

לפני כשבועיים קיבל בית המשפט העליון את ערעור 'תנובה' בענין התביעה הייצוגית שהוגשה נגדה בענין מחיר הקוט'ג, וקבע בניגוד לביהמ"ש המחוזי, כי לא הוכח שתנובה גבתה מחיר מופרז בגין המוצר. פסיקה זו היא מים צוננים על פני הצרכנים והעוסקים בתובענות ייצוגיות בתחום דיני התחרות (לשעבר- דיני ההגבלים העסקיים). זאת, במיוחד לאחר שלפני מספר חודשים ניתן פסק הדין גפניאל נ החברה המרכזית (ענין "קוקה קולה") ובו אותו בית משפט עליון, אך בהרכב אחר, הכיר בעילה של "מחיר מופרז" בתביעה הייצוגית כנגד החברה המרכזית למשקאות קלים, בעלת הזיכיון הבלעדי בישראל למוצרי קוקה קולה. יצוין כי גם התביעה הייצוגית לגופה במקרה קוקה קולה לא צלחה לגמרי במובן זה שביהמ"ש העליון החזיר את התיק

מזה 11 שבועות נלחמת הדמוקרטיה הישראלית על חייה אל מול ממשלה חסרת בלמים הפועלת באופן כוחני, דורסני ואלים כנגד המשטר הדמוקרטי. ממשלה בראשות נאשם בשוחד מירמה והפרת אמונים הסירה את כל המסיכות: היא מודה שהיא רוצה להשתלט על מערכת המשפט (בפאראפרזה על המשפט הידוע- "מה שווים השופטים אם אנו לא שולטים בהם?"). שרי הממשלה החדשה מפטרים כאחוזי-אמוק שורה של מנהלים בכירים בכל משרדי הממשלה שקיבלו לידיהם, ולו רק משום שהם מונו בתקופת ממשלת בנט-לפיד, הממשלה הטובה היחידה שפעלה כאן למען האזרחים ב- 20 השנים האחרונות. ממשלה שכזו, המנסה להשליט משטר דיקטטורי באמצעות כלים דמוקרטיים, מחייבת כי האזרחים יתנגדו לה בכל דרך אפשרית, במסגרת החוק ובאופן לא-אלים. אין ספק שהפגנות הענק

פעם אחר פעם אנו שומעים על חברות שנרכשות תמורת סכומים אדירים, לעיתים ללא הסבר הגיוני. ומדי פעם אנו גם שומעים על כך שחברות שנרכשו התגלו כאכזבה גמורה. אבל לא כל יום נתקלים במקרה בו נטענת טענת תרמית והונאה כפי שקרה לאחרונה לבנק ההשקעות הידוע ג'יי פי מורגן (JP Morgan). בנק ההשקעות, מהגדולים בארה"ב ובעולם, רכש לפני כשנתיים, תמורת 175 מיליון דולר, חברת סטארט-אפ שהקימה והפעילה את אתר Frank שהיה פלטפורמה למילוי טפסי הלוואות לסטודנטים בארה"ב. תהליך מילוי הטפסים לשם קבלת הלוואות סטודנט ידוע לשמצה בסרבול ובטרחה הכרוכה במילוי הטפסים. אתר Frank נועד להקל על הסטודנטים במילוי השאלון בעבורם. את החברה הקימה בשנת 2016 Charlie Javice בחורה שהיתה אז בת 24, בוגרת

אחת התופעות הבולטות בשנים האחרונות בכל כלי התקשורת ובעיקר ברשתות החברתיות היא הפרסום הסמוי. הכוונה בעיקר לכך שידוענים ("משפיעני רשת", כפי שהם או הן מכונים כיום) מפרסמים מוצרים ושירותים שונים, מבלי שהם מגלים שמדובר בפרסומת לכל דבר. הדבר נפוץ בעיקר ברשתות החברתיות כגון טיקטוק, אינסטגרם ופייסבוק, אך מוצא ביטוי גם בכל כלי התקשורת ובעיתונות הכתובה. זו יכולה להיות דוגמנית או שחקנית או "אושיית רשת" (תודו שהתארים נהיים יותר ויותר מתוחכמים) שממליצה על מלון "מדהיםםםם" או מסעדה "מעלפתתתת" או סתם על בגדים שהיא ממש, אבל ממש, אוהבת. אותה "משפיענית" לא מגלה בגילוי נאות, את הנדרש והמתבקש – שהיא מקבלת תשלום בעבור דברי השבח והלל שהיא מפרסמת בפני 660,000 עוקביה. כמובן שככל

אני חסיד גדול של אכיפה פרטית, ויעידו על כך עשרות התביעות הייצוגיות שניהלתי ביותר מ- 20 השנים האחרונות, חלקן (לגמרי בטעות) בהצלחה. אני מאמין שבמקרים רבים אכיפה פרטית יעילה יותר מהאכיפה הממשלתית. השירות הממשלתי בישראל מנופח ולא יעיל. ובהתאם, גם האכיפה ממשלתית, באמצעות הפרקליטות או המשטרה, הינה פעמים רבות – לא יעילה, חלקית, איטית ביותר ולכן גם – פחות אפקטיבית. לחלל שנוצר נכנסת בטבעיות האכיפה הפרטית. תביעות ייצוגיות ונגזרות, עתירות לבג"צ, בקשות לפי חוק חופש המידע או תביעות קטנות של לקוחות נבונים, עקשנים ונחושים, הם כמה מהאמצעים הבולטים של אכיפה פרטית. ויש כמובן גם את התביעות האישיות של מי שנפגעו מעוולות. מבין החלופה האחרונה, של תביעות של נפגעי עבירות (פליליות)