אילון מאסק, האיש העשיר בעולם, הוא בעל השליטה בחברת טסלה, ברשת החברתית טוויטר (X), בחברת התעופה לחללSpaceX  וכעת הוא גם הפך להיות איש העסקים המקורב ביותר לנשיא-הנבחר (מחדש), דונלד טראמפ. עובדה שככל הנראה לא תזיק לעסקיו. ועם זאת, בזירה אחת הוא נכשל פעם אחר פעם, ולנו לא נותר אלא להנות למראה תבוסת החזק, העשיר והיהיר, אל מול בעלי המניות מהציבור. אני לא יודע אם הצדק אכן ניצח במקרה שאתאר מיד, אבל הנאה צרופה, יש גם יש. נתחיל תחילה עם רקע לפרשה: לפני שנה בדיוק, בחודש ינואר 2024, דחתה השופטת מקורמיק (McCormick) מבית המשפט הצ'נסלרי של

לא פעם אני נתקל בתביעה של לקוח (לעיתים תביעה ייצוגית ולעיתים תביעה אזרחית/מסחרית) בה הוא טוען כי נגרמה לו עוגמת נפש משמעותית בשל התנהלות הנתבע. לעיתים מדובר בשותף עסקי שרימה, הונה או קיפח. לעיתים מדובר בחברה שהשירות שנתנה היה מחפיר, מאוד "לא שירותי", וגרמה ללקוח לבזבוז זמן ולעוגמת נפש, כאשר נאלץ לפנות אליה פעמים רבות, לנהל תכתובות מתישות איתה או שיחות טלפון רבות למוקד הטלפוני (עם המתנה ארוכה, ניתוקים וכל רפרטואר ה-"שיחות שלנו מוקלטות לטובת שיפור איכות השירות"). ודוגמא אחרת לעוגמת נפש היא חברת תעופה שדחתה את שעת הטיסה פעם אחת או יותר וגרמה למשפחה

לפני כשנתיים שלח לי חבר מייל ובו הצעה להשתתף בהנפקה של חברת אג"ח אמריקאית, שהציעה את האג"ח שלה לציבור בישראל. אני זוכר שבאופן אינסטינקטיבי עלו לי שתי מחשבות בקשר לכך: ראשית- לא, אין מצב שאני קונה את זה. שנית- מדוע חברת נדל"ן אמריקאית, שמחזיקה בנדל"ן בארה"ב, תציע את האג"ח שלה דווקא למשקיעים בישראל? האם יבשו מקורות המשקיעים במנהטן? כך שגם המחשבה השניה היתה- לא, ממש לא. ובמילים אחרות- הם מחפשים פראיירים.   מסתבר שהייתי במיעוט, לא יודע אם מיעוט מכובד, אבל מיעוט. רבים השקיעו בחברות אלו, חלקם גם הרוויחו. בשנים האחרונות נרשמו קרוב ל-20 חברות

בחודש שעבר (נובמבר 2023) סער עולם ההיי-טק העולמי בשל התהפוכות הדרמטיות שהתרחשו בחברת OpenAI, החברה שפיתחה את ה- Chat-GPT. ב-17 לנובמבר 2023 החליט דירקטוריון החברה להדיח באופן פתאומי את המנכ"ל והמייסד של החברה, סם אלטמן בן ה- 38. כעבור מספר ימים, כבר הושב אלטמן למשרתו הקודמת. אז מה קרה כאן ומדוע כל מה שקרה בחברה הזו כל כך חריג ? ראשית, צריך לציין ש- OpenAI הוקמה בשנת 2015 כחברה ללא כוונת רווח, שמטרתה לשמש כמעבדת מחקר לפעול – "לטובת האנושות וללא תלות בצורך להפיק רווח כלכלי", כהגדרתה. עם הזמן הוקמה חברה-בת שבבעלותה, כחברה עסקית רגילה,

חבר שלי, נקרא לו ג', הוא בעלים ומנכ"ל של חברה בורסאית. באחד מימי המחאה הסוערים דנו בשאלה האם החברה שבניהולו יכולה לממן פעולות מחאה כנגד ההפיכה המשפטית שניסתה לבצע ממשלת נתניהו. התווכחנו בנושא, אני טענתי שהתשובה חיובית והוא חשש מתביעות של בעלי מניות. "איך אני יודע שאחד הקולגות שלך, לא יתבע אותנו בתביעה נגזרת או ייצוגית?" שאל. אמרתי לו שאם תוגש תביעה אני אייצג אותו. "בחינם?", שאל, ועל כך עניתי שיש גבול לכל עקרון. חינם – לא, אבל בתעריף מוזל – כן. הדיון הזה בא לאחר פרסומים של צעדים כאלו ואחרים בהם נקטו חברות בורסאיות

בחודש פברואר השנה (2024) נחקק חוק הבוררות המסחרית הבין-לאומית, התשפ"ד-2024 שמהווה רפורמה משמעותית מאוד בתחום הבוררות בישראל. מדובר למעשה באימוץ לדין הישראלי של חוק המודל (Model Law on International Commercial Arbitration) של ועדת האו"ם למשפט מסחרי בינלאומי (UNICTRAL) המהווה מודל אחיד של דינים החלים על הליכי בוררות.  מדובר בחידוש מבורך שיאפשר ניהול בישראל של סכסוכים בינלאומיים או בקשר להסכמים מסחריים בינלאומיים. צריך לקוות רק שהתנאים הגיאופוליטיים בישראל יאפשרו זאת.     עד כה, החוק היחיד שהסדיר הליכי בוררות בישראל היה חוק הבוררות, התשכ"ח-1968. הקושי המרכזי בחוק הקיים היה שלא היתה בו אבחנה בין הליכי בוררות מקומיים

רשות ניה"ע האמריקאית, ה- SEC, התקינה בימים אלו תקנות חדשות שנועדו להגביר משמעותית את השקיפות ואת חובות הגילוי בקרנות הגידור והון הסיכון, במטרה להגן על אינטרסי המשקיעים. הרפורמה מעוררת התנגדות עזה מצד איגוד הקרנות המנוהלות (MFA) שעתר לביהמ"ש בדרישה לבטל את התקנות. לפי ה-SEC קרנות פרטיות הפכו מאוד פופולריות ובעשור האחרון זינק היקף הכספים המנוהלים על ידן מכ- 10 טריליון דולר ב- 2012 לכ- 27 טריליון דולר כיום. במקביל, צמח מספר הקרנות מכ- 32 אלף ליותר מ-100,000 קרנות כיום. המשקיעים המסורתיים בקרנות הם משקיעים מוסדיים ו"משקיעים כשירים" (כלומר מתוחכמים ובעלי הון אישי גבוה), אך למעשה

המהפכה המשטרית שמנסה ליצור הממשלה הנוכחית, מחדדת מאוד את המחלוקת סביב שיטת מינוי השופטים. תומכי המהפכה מנסים לשכנע כי "גם באמריקה" פוליטיקאים ממנים שופטים, וכי אין בכך כל פסול. לא אכנס לויכוח הזה, מה גם שברור כי שיטת הממשל האמריקאית שונה לחלוטין מהישראלית: משטר נשיאותי (להבדיל מפרלמנטרי אצלנו), שני בתי פרלמנט (קונגרס וסנאט), חוקה, וקיומם של איזונים ובלמים חזקים. ועל כן המודל האמריקאי לחלוטין אינו מתאים לישראל, והוא בוודאי גם לא חף מבעיות. דוגמא טובה לסכנות ולבעיות של השיטה האמריקאית למינוי שופטים, ולפוליטיזציה של מינוי שופטים, ניתן למצוא כיום מפרשת קלרנס תומאס (Clarence Thomas) , שופט

מזה 11 שבועות נלחמת הדמוקרטיה הישראלית על חייה אל מול ממשלה חסרת בלמים הפועלת באופן כוחני, דורסני ואלים כנגד המשטר הדמוקרטי. ממשלה בראשות נאשם בשוחד מירמה והפרת אמונים הסירה את כל המסיכות: היא מודה שהיא רוצה להשתלט על מערכת המשפט (בפאראפרזה על המשפט הידוע- "מה שווים השופטים אם אנו לא שולטים בהם?"). שרי הממשלה החדשה מפטרים כאחוזי-אמוק שורה של מנהלים בכירים בכל משרדי הממשלה שקיבלו לידיהם, ולו רק משום שהם מונו בתקופת ממשלת בנט-לפיד, הממשלה הטובה היחידה שפעלה כאן למען האזרחים ב- 20 השנים האחרונות. ממשלה שכזו, המנסה להשליט משטר דיקטטורי באמצעות כלים דמוקרטיים, מחייבת

פעם אחר פעם אנו שומעים על חברות שנרכשות תמורת סכומים אדירים, לעיתים ללא הסבר הגיוני. ומדי פעם אנו גם שומעים על כך שחברות שנרכשו התגלו כאכזבה גמורה. אבל לא כל יום נתקלים במקרה בו נטענת טענת תרמית והונאה כפי שקרה לאחרונה לבנק ההשקעות הידוע ג'יי פי מורגן (JP Morgan). בנק ההשקעות, מהגדולים בארה"ב ובעולם, רכש לפני כשנתיים, תמורת 175 מיליון דולר, חברת סטארט-אפ שהקימה והפעילה את אתר Frank שהיה פלטפורמה למילוי טפסי הלוואות לסטודנטים בארה"ב. תהליך מילוי הטפסים לשם קבלת הלוואות סטודנט ידוע לשמצה בסרבול ובטרחה הכרוכה במילוי הטפסים. אתר Frank נועד להקל על הסטודנטים

אחת התופעות הבולטות בשנים האחרונות בכל כלי התקשורת ובעיקר ברשתות החברתיות היא הפרסום הסמוי. הכוונה בעיקר לכך שידוענים ("משפיעני רשת", כפי שהם או הן מכונים כיום) מפרסמים מוצרים ושירותים שונים, מבלי שהם מגלים שמדובר בפרסומת לכל דבר. הדבר נפוץ בעיקר ברשתות החברתיות כגון טיקטוק, אינסטגרם ופייסבוק, אך מוצא ביטוי גם בכל כלי התקשורת ובעיתונות הכתובה. זו יכולה להיות דוגמנית או שחקנית או "אושיית רשת" (תודו שהתארים נהיים יותר ויותר מתוחכמים) שממליצה על מלון "מדהיםםםם" או מסעדה "מעלפתתתת" או סתם על בגדים שהיא ממש, אבל ממש, אוהבת. אותה "משפיענית" לא מגלה בגילוי נאות, את הנדרש והמתבקש

אני חסיד גדול של אכיפה פרטית, ויעידו על כך עשרות התביעות הייצוגיות שניהלתי ביותר מ- 20 השנים האחרונות, חלקן (לגמרי בטעות) בהצלחה. אני מאמין שבמקרים רבים אכיפה פרטית יעילה יותר מהאכיפה הממשלתית. השירות הממשלתי בישראל מנופח ולא יעיל. ובהתאם, גם האכיפה ממשלתית, באמצעות הפרקליטות או המשטרה, הינה פעמים רבות – לא יעילה, חלקית, איטית ביותר ולכן גם – פחות אפקטיבית. לחלל שנוצר נכנסת בטבעיות האכיפה הפרטית. תביעות ייצוגיות ונגזרות, עתירות לבג"צ, בקשות לפי חוק חופש המידע או תביעות קטנות של לקוחות נבונים, עקשנים ונחושים, הם כמה מהאמצעים הבולטים של אכיפה פרטית. ויש כמובן גם את