לפעמים חברות ובעלי שליטה מסתבכים שלא לצורך, כשהם מנסים להסתיר טעות שנפלה בדיווחי החברה. במקום להודות בטעות, לתקן את הנזק ולהתקדם, החברה מסתבכת בניסיונות (שפעמים רבות- נכשלים) להסתיר את הטעות, וכאשר הדבר מתגלה, המחיר גבוה בהרבה ממה שהיה משולם אם היו מודים בטעות מיד כשהתגלתה. אבקש לכתוב הפעם על הנסיבות בהן דיווחה החברה באיחור על הטעות, נסיבות שגרמו לה להימצא אחראית גם בהפרה של דיני ניירות ערך במישור המינהלי (במסגרת הליך אכיפה מינהלי, שאפרט בהמשך) וגם בתביעה ייצוגית בה אעסוק כאן. מה שנקרא- טעות יקרה. בדו"חות הרבעון לשנת 2023 דיווחה חברת רשת רמי לוי שיווק

מה היקף אחריותו של רואה חשבון מבקר להתמוטטותה של חברה שהוא ביקר אותה? שאלה חשובה ומורכבת זו התעוררה במלוא עוזה בפרשת חברת אגרקסקו, חברה ממשלתית שקרסה בשנת 2011. יתכן שלא נאמרה המילה האחרונה בנושא זה שכן יתכן מאוד שהתובעים, מפרקי אגרקסקו, עוה"ד ד"ר שלמה נס ואלי שפלר, יערערו לבית המשפט העליון על פסק דינו של השופט מגן אלטוביה בבית המשפט המחוזי בת"א (המחלקה הכלכלית), אשר ניתן לאחרונה (פברואר 2026) בת.א. 51721-03-20 שלמה נס ואח' נ' קוסט פורר גבאי, ואשר דחה את תביעת המפרקים כנגד רואי החשבון המבקרים של החברה, משרד רו"ח קוסט פורר (כיום –

במסגרת עבודתי פונים אלי, ומדי פעם אני גם מייצג, משקיעים שהשקיעו במה שמכונה, בשפה המכובסת והיפה- "השקעות אלטרנטיביות". למה הכוונה? להשקעות שלא בשוק ההון או בנדל"ן, כלומר – לא השקעה ישירה בשוק ההון או בשוק הנדל"ן (אם כי פעמים רבות- השקעה עקיפה בשווקים אלו). ההשקעה האלטרנטיבית מתבצעת באמצעות כל מיני חברות ללא כל עבר של עסקאות או פעילות קודמת, שהוקמו על ידי יזמים עלומי-שם, אף הם בדרך כלל אלמונים בתחום ההשקעות וללא ניסיון מוכח בניהול השקעות. מאחורי יזמים אלו לרוב אין הון עצמי משמעותי, וכאמור- גם אין להם ניסיון מוכח רלוונטי. מלבד – כמובן –

אדם מעביר לבתו הבגירה מיליון ש"ח ואומר לה לרכוש מניות בהנפקה של החברה בה הוא בעל השליטה ויו"ר הדירקטוריון שלה, והיא אכן רוכשת. במקביל, אותו אדם רוכש בחשבון של אחיו מניות בסך של 1.6 מיליון ₪ באותה הנפקה. האם במצב כזה, המניות שנרכשו ייחשבו כחלק ממניותיו של בעל השליטה שיזם את המהלך? נדמה לי שהתשובה הטבעית תהיה בחיוב, אך מסתבר שמחלוקת משפטית התגלעה בין ועדת האכיפה המינהלית (שהוקמה מכח חוק ניירות ערך) והשיבה בחיוב על השאלה, ובין שופטת בית המשפט הכלכלי, סיגל יעקבי, שהשיבה בשלילה וקיבלה את ערעור בעל השליטה. לא יזיק להכיר קודם את

לפני כחודשיים (אפריל 2025) אישר השופט קובי שרביט בביהמ"ש המחוזי בתל אביב (המחלקה הכלכלית), הגשת תביעה נגזרת בענין חברת אאורה (ענין דה לנגה נ' אטרקצ'י) כנגד בעל השליטה, יעקב אטרקצ'י, ושתי חברות בנות של החברה, בגין עסקת מקרקרעין שביצע אטרקצ'י. הנושא של ניצול הזדמנות עסקית עולה תדירות בפסיקה הכלכלית בקשר לפעילותם של בעלי שליטה בחברות בורסאיות, אשר מנצלים, לפי הטענה, הזדמנות עסקית שהיתה אמורה להיות של החברה הציבורית שבשליטתם, לטובתם האישית. כבר כתבתי כאן לא אחת על נושא מעניין ומורכב זה, שמעסיק אותי גם במסגרת עבודתי השוטפת. אבקש לנצל את ההזדמנות ולדון בהיבט מעניין של

בחודש מרץ 2019 פשטו חוקרי רשות התחרות על משרדי אלקטרה בע"מ, חברה ציבורית בורסאית, אספו מסמכים וחקרו את עובדיה בחשד לעבירות על חוק התחרות. החברה דיווחה על כך בדיווח מיידי לבורסה, והארוע פורסם בהרחבה בכלי התקשורת. כעבור שנתיים, במרץ 2021, הגישה רשות התחרות כתב אישום כנגד החברה, חברה בת שלה ושישה נושאי משרה ועובדים בחברות בגין חלקם בפרשה שזכתה לכינוי 'קרטל המעליות'. התיק עודנו מתנהל. החברה דיווחה בדיווח מיידי לבורסה על הגשת כתב האישום, הדבר פורסם בכלי התקשורת, ושערי מניית החברה ירדו בחדות. עקב כך הגיש בעל מניות מהציבור באלקטרה בקשה לאישור תביעה כייצוגית כנגד

פסק דין שניתן לאחרונה במחלקה הכלכלית של בית המשפט המחוזי בתל אביב בענין חברת אקויטל (צוף ואקויטל נ' דניאל כהן) מאיר את מורכבותו של המונח "ענין אישי", ומחזק שוב את המסקנה כי הכל בעיני המתבונן (כלומר- בעיני השופט המתבונן). במרכז הפרשה עומדת עסקת מיזוג-משולש-הופכי בין חברת אקויטל, חברה ציבורית הנסחרת בבורסה בת"א, לבין חברת-בת שלה, י.ו.א.ל, שגם היא היתה באותה עת חברה ציבורית הנסחרת בת"א. המיזוג בוצע נוכח דרישות 'חוק הריכוזיות', שחייב את אקויטל "לקפל שכבה" בעץ החברות שלה. עסקת המיזוג בין שתי החברות כללה תשלום במזומן ובמניות של אקויטל לבעלי המניות ביואל. בעל מניות

אילון מאסק, האיש העשיר בעולם, הוא בעל השליטה בחברת טסלה, ברשת החברתית טוויטר (X), בחברת התעופה לחללSpaceX  וכעת הוא גם הפך להיות איש העסקים המקורב ביותר לנשיא-הנבחר (מחדש), דונלד טראמפ. עובדה שככל הנראה לא תזיק לעסקיו. ועם זאת, בזירה אחת הוא נכשל פעם אחר פעם, ולנו לא נותר אלא להנות למראה תבוסת החזק, העשיר והיהיר, אל מול בעלי המניות מהציבור. אני לא יודע אם הצדק אכן ניצח במקרה שאתאר מיד, אבל הנאה צרופה, יש גם יש. נתחיל תחילה עם רקע לפרשה: לפני שנה בדיוק, בחודש ינואר 2024, דחתה השופטת מקורמיק (McCormick) מבית המשפט הצ'נסלרי של

בפסיקת בתי המשפט מודגשת לא אחת חשיבות תום ליבו של מי שמתיימר לייצג קבוצת תובעים, בתביעות ייצוגיות או נגזרות. זהו אחד מהתנאים לאישור בקשה להגשת תביעה ייצוגית או נגזרת. זה ארוע די נדיר שבקשה לאישור תביעה נגזרת נדחית בעיקר בשל כך שבית המשפט מצא שהתובע הנגזר אינו תם לב. מקרה כזה עלה לאחרונה בתנ"ג 51634-12-21 יצחקי נ' מקס סטוק בע"מ, תביעה נגזרת שהגישו שני בעלי מניות בחברת מקס סטור, שמניותיה נסחרות בבורסה לני"ע בתל אביב. בעלי המניות הגישו בקשה לגילוי מסמכים מקדים לפני תביעה נגזרת, בהתאם לסעיף 198א לחוק החברות, בדרישה לקבלת מסמכים של חברת

מדי פעם אני נתקל בסרט קולנוע אמריקאי ששמו המקורי באנגלית אינו דומה לשמו העברי. הסרט המצליח the Big Chill נקרא בישראל, משום מה-  "החברים של אלכס". באופן דומה, אחת מסדרות הטלוויזיה המתח/פשע הנהדרות נקראה בישראל, משום מה – "הסמויה", בעוד שבמקור היא נקראת בכלל- wired שאפשר לתרגם ל"מאזינים" או "מחוברים" (השם המקורי נובע כנראה משום שחלק ממלאכת הבילוש בסדרה היא באמצעות האזנות של משטרת בולטימור לכנופיות סוחרי הסמים בעיר). למה נזכרתי בכך? משום שפרשת שימוש במידע פנים לאחרונה בארה"ב העלתה את התופעה המכונה שם כ-  “Shadow Trading” מה שקשה לתרגם לעברית, אולי – "מסחר צללים".

על מיזמי היי טק, ניצול הזדמנות עסקית ושותפות ללא הסכם לפני מספר חודשים ניתן על ידי שופט ביהמ"ש המחוזי בת"א (המחלקה הכלכלית) קובי שרביט פסק דין מעניין שהכריע בסכסוך מייסדים בחברת סטארט-אפ. הסכסוך, והפסיקה שבאה בקשר אליו, מאירים כמה נקודות-כשל נפוצות במיזמי היי-טק ודנה בין היתר בחובות אמון והגינות החלות על היזמים ונושאי המשרה מצד אחד, ועל האיסור על ניצול הזדמנות עסקית, מצד שני. בשנת 2016 הקימו שני השותפים- מתן צור וגל שגיא מיזם טכנולוגי בתחום אבחון והשמה של עובדים. המיזם התעתד לפתח מערכת חדשנית (מבוססת בינה מלאכותית – AI), לשם ייעול הליכי גיוס והשמת

לפני כשנתיים שלח לי חבר מייל ובו הצעה להשתתף בהנפקה של חברת אג"ח אמריקאית, שהציעה את האג"ח שלה לציבור בישראל. אני זוכר שבאופן אינסטינקטיבי עלו לי שתי מחשבות בקשר לכך: ראשית- לא, אין מצב שאני קונה את זה. שנית- מדוע חברת נדל"ן אמריקאית, שמחזיקה בנדל"ן בארה"ב, תציע את האג"ח שלה דווקא למשקיעים בישראל? האם יבשו מקורות המשקיעים במנהטן? כך שגם המחשבה השניה היתה- לא, ממש לא. ובמילים אחרות- הם מחפשים פראיירים.   מסתבר שהייתי במיעוט, לא יודע אם מיעוט מכובד, אבל מיעוט. רבים השקיעו בחברות אלו, חלקם גם הרוויחו. בשנים האחרונות נרשמו קרוב ל-20 חברות