לפני פחות מחודשיים, בחודש אפריל 2022, שוחרר סטיבן דונציגר (Donziger) ממאסר של 60 ימים בכלא, לאחר ששהה קודם לכן במעצר בית במשך כשנתיים. דונציגר עורך דין ניו-יורקי הגיש תביעה ייצוגית נגד תאגיד הנפט והאנרגיה הגדול Texaco, שנרכש לימים על ידי Chevron, וזכה בה. אז, הוא זכה לטעום מנחת זורעה האימתני של חברת-הענק, שדרסה אותו ללא רחמים. זה סיפור לא ייאמן, שנחשפתי אליו רק לאחרונה. לתדהמתי כמעט לא נכתב עליו למרות שהוא סיפור מדהים, כפי שתגלו מיד. העובדה שכמעט לא נכתב על הפרשה דבר, היא חלק מהסיפור כאן. בשנת 1993 הגיש דונציגר, עורך דין צעיר בוגר

בחודש פברואר השנה פירסמה רשות ני"ע עמדת סגל מטעמה בקשר לגיוסי הון למיזמי נדל"ן בישראל ובחו"ל, מיזמים שפרסומים אודותיהם שוטפים את האינטרנט וכלי התקשורת ומופצים בדרכים שונות על בסיס כמעט יומיומי לאלפי משקיעים פוטנציאליים בישראל. בטרם אפרט את עמדת סגל הרשות, ראוי אולי להתעכב ולומר מילה על "עמדות סגל" שמפרסמת הרשות מעת לעת. המעמד המשפטי של עמדות סגל הרשות אינו ברור עד תומו. בשנת 2007, לפני כ- 15 שנים, הגשתי עתירה לבג"צ כנגד הנוהג של הרשות באותם ימים להוציא עמדות סגל מבלי לפרסם אותן בצורה מסודרת וגלויה. נתקלתי בכך אגב טיפול בתיק של לקוח, כאשר

פרשת בטר פלייס משמשת אותי פעמים רבות בהרצאות שאני נותן לדירקטורים, כדוגמא טובה לכך שלא כל כשלון עסקי מחייב ומצדיק תביעה כנגד מנהלי החברה. לעיתים כשלון הוא פשוט כשלון, ואינו מחייב להיפרע ממישהו. אם מנהלי חברה קיבלו החלטה בתום לב, לאחר ששקלו את כל המידע הרלוונטי, בהחלט יתכן שהמיזם העסקי עליו החליטו, או ההחלטה העסקית או ההשקעה בה בחרו, ייכשלו. אין בכך כדי לחייב לתבוע את מי שקיבל את ההחלטה. עתה, לאחר שבית המשפט העליון קיבל לאחרונה ערעור שהגישו המפרקים של חברת בטר פלייס (לאחר שנדחתה על הסף תביעתם כנגד הדירקטורים של החברה שקרסה), נדמה

בחודש יולי האחרון כתבתי כאן על החלטת השופט מגן אלטוביה במחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בת"א, שדנה בתביעה ייצוגית שהוגשה כנגד חברת סרגון, חברה ישראלית שהיתה רשומה למסחר בנאסד"ק, וברישום כפול גם בבורסה בתל אביב. לטענת התובע הייצוגי הסתירה סרגון מידע שלילי מציבור המשקיעים והציגה מצגי שווא חיוביים כביכול. לטענת התובע לאחר פרסום הדוחות הכספיים של החברה לרבעון ה-3 של שנת 2014, קרסו מניות החברה בכ-50% תוך תקופה קצרה. כך נגרמו לציבור המשקיעים הפסדים ניכרים. השופט אלטוביה קיבל באופן מפתיע את טענות התובע הייצוגי כי יש לדון בתביעה לפי הדין הישראלי ולא לפי הדין הזר,

בחודש שעבר (ספטמבר) החל בבית המשפט הפדרלי של סן חוזה, קליפורניה, משפטה המתוקשר של יזמית ההייטק הידועה, אליזבט הולמס (Holmes). הולמס שהיתה כוכבת ידועה של עולם הסטארט-אפים האמריקאי מזה כעשור עומדת לדין על שורה של עבירות פליליות חמורות: תרמית והונאת רופאים וחולים, הונאת והטעיית משקיעים, הטעייה בדיווחי החברה שהקימה, טראנוס (Teranos), קנוניה, ועוד. יש בסיפור הזה כל מה שצריך כדי שיגיע לנטפליקס (או HBO): בחורה צעירה ויפה; רעיון מדעי מקורי וחדשני שאם היה נכון ואם היה עובד בפועל יכול היה להיות הצלחה גדולה; רומן ממושך וסודי בין הולמס המייסדת לבין מי ששימש כמנהל התפעול (COO)

בשבוע שעבר פורסם תזכיר חוק של התכנית הכלכלית של ממשלת ישראל, במסגרת תקציב המדינה. התכנית כוללת מספר תיקוני חקיקה בנושא תובענות ייצוגיות שהינן בעלות השלכות רוחביות על היכולת של אזרחיה המדינה לתבוע את רשויות המדינה. יש לקוות שתזכיר החוק לא יאושר במתכונתו המתוכננת, שכן הוא מעיד, פעם נוספת, עד כמה אסור לתת לחתול לשמור על השמנת. במקרה שלנו – החתול הוא המדינה ורשויותיה, והשמנת היא כספי האזרחים. הסבר קצר מתחייב: חוק תובענות ייצוגיות כולל שורה של הגנות שנועדו להגן על רשויות המדינה כאשר הן נתבעות בתביעה ייצוגית על ידי תובעים ייצוגים, אזרחי המדינה. כך למשל,

בשנת 2000, לפני כ- 21 שנים, החליטה רשות ניירות ערך לעודד חברות זרות, הנסחרות בבורסות הגדולות בארה"ב ובאירופה, להירשם למסחר גם בבורסה לני"ע בתל אביב, כך שהן יהיו רשומות ברישום כפול, בשתי בורסות במקביל. לצורך כך יזמה הרשות הקלות רגולטוריות כלפי החברות הזרות שיירשמו ב"רישום כפול". ההקלה המרכזית היתה שהן ידווחו לציבור המשקיעים בישראל לפי הדין האמריקאי (או האירופאי במידה והן נסחרות באירופה). אף נקבע שהחברות אינן חייבות לתרגם את הדיווח לעברית, אלא פשוט לדווח בישראל את הדיווח האמריקאי. בשורה של תביעות ייצוגיות שהוגשו בשנים האחרונות כנגד חברות הרשומות למסחר כפול עלתה השאלה איזה דין

בשנים האחרונות מתנהל קמפיין מתוזמן ומתואם מצד גורמים בעלי אינטרס ושלוחיהם (עורכי דין, יועצים, לוביסטים) כנגד מוסד התביעות הייצוגיות. הטענה היא שתאגידים רבים נאלצים להשקיע הון רב ומשאבי זמן בהדיפת תביעות ייצוגיות רבות, דבר שמעמיס עליהם משאבים ועלויות, חלקם הגדול – מיותרים. אין ספק שהתביעות הייצוגיות הן כאב ראש גדול. מוגשות תביעות ייצוגיות רבות, חלקן באמת לא מבוססות, לא עובדתית ולא משפטית, ויש ז'אנר שלם של עורכי דין שמגישים תביעות רק כדי להסתלק, תמורת גמול ושכר טרחה צנועים, מבלי שהביאו תועלת ממשית לחברי הקבוצה. אך מנגד, יש תביעות ייצוגיות רבות וטובות הבאות לרפא עוולות רבות

בהחלטה מקיפה ומעניינת שניתנה לאחרונה על ידי השופט רון סוקול בבית המשפט המחוזי בחיפה נסללה הדרך לניהול תביעה ייצוגית בגין מפגעי זיהום אוויר שיצרו לכאורה 30 מפעלים מזהמים במפרץ חיפה. מדובר בתביעה שהגישה עמותת אזרחים למען הסביבה ששמה לה למטרה לפעול לקידום איכות הסביבה (ת"צ (חי) 36568-07-19 עמותת אזרחים למען הסביבה נ' אלקון מרכז מיחזור ואח'). ההחלטה ניתנה בבקשת הנתבעות לסלק על הסף את התביעה הייצוגית, בקשה שנדחתה. בהחלטה מנתח השופט סוקול את האינטרסים הציבוריים העומדים ביסוד התביעה הייצוגית בתחומי איכות הסביבה והמפגעים הסביבתיים וקובע כי בניגוד לטענת הנתבעות, אין כל מניעה להגיש תביעה ייצוגית

חברת הייעוץ  הידועה מקינזי (McKinsey), שמייצגת תאגידי ענק וממשלות, הסכימה לשלם לאחרונה 573 מיליון דולר כדי לסלק תביעה פלילית נגדה על רקע סיועה לחברת התרופות פרדו (Purdue) יצרנית התרופה לשיכוך כאבים, אוקסיקונטין. מסמכים שנחשפו במהלך החקירות נגד פרדו ומקינזי הראו כיצד ייעצה חברת הייעוץ לפרדו ללבות את מגפת ההתמכרות לאופיואידים (משככי כאבים) בארה"ב, ובמיוחד לשווק את האוקסיקונטין. היא גם סייעה לה לבלום את מאמצי רשויות האכיפה בארה"ב להפחית את השימוש באופיואידים. מגפת השימוש באופיואידים גבתה מאות אלפי קורבנות בארה"ב בשני העשורים האחרונים. לפי המכון הלאומי להתמכרות לסמים, יותר מ-130 אנשים מתים מדי יום בארה"ב בעקבות מנת

בחדר הישיבות של המשרד שלי תלויה תמונה גדולה ועליה רשום בגדול "איפה הצדק". את התמונה המוזמנת עיצב והכין עבורי הצלם והאמן המוכשר לובקה, ידידי, ששאל אותי פעם איזו תמונה אני רוצה לחדר ישיבות. אז זה מה שאמרתי לו – תכין לי משהו עם 'איפה הצדק'. אז הוא הכין. והתמונה הזו שומרת עלי, מכוונת לי את הדרך. לא תמיד זה מצליח, לא כל לקוחותיי צדיקים, רחוק מזה, לא בכל מאבקיי אני בצד הנכון של המתרס. בכל זאת, בן אדם צריך גם להתפרנס. אבל אני משתדל. גם זה משהו, לא ? אז מה פתאום בלוג ? הרעיון

כאשר חברה נתבעת בתביעה ייצוגית או נגזרת היא יכולה להתמודד איתה בדרך השגרתית של הגשת כתב הגנה (למעשה- כתב תשובה לבקשה לאישור התביעה כייצוגית או נגזרת). ויש דרך אחרת, שלעיתים מתגלה יעילה שבעתיים, והיא הקמת וועדה "בלתי תלויה". המרכאות הכפולות אינן בטעות. הוועדה אמורה להיות בלתי תלויה, אך המציאות מעלה סימני שאלה. דירקטוריון החברה מקים את הוועדה ומרכיב אותה מאנשים שאינם קשורים אליה. האופנה המקובלת אומרת שבראשה יעמוד שופט מחוזי בדימוס, אחד מחבריה יהיה פרופסור מוכר, וחבר נוסף יהיה איש מקצוע בתחום רלוונטי (כלכלן, רואה חשבון וכיוצ'ב). השלושה יקבלו שכר נאה מהחברה, ותפקידם – לבדוק