חברת הייעוץ  הידועה מקינזי (McKinsey), שמייצגת תאגידי ענק וממשלות, הסכימה לשלם לאחרונה 573 מיליון דולר כדי לסלק תביעה פלילית נגדה על רקע סיועה לחברת התרופות פרדו (Purdue) יצרנית התרופה לשיכוך כאבים, אוקסיקונטין. מסמכים שנחשפו במהלך החקירות נגד פרדו ומקינזי הראו כיצד ייעצה חברת הייעוץ לפרדו ללבות את מגפת ההתמכרות לאופיואידים (משככי כאבים) בארה"ב, ובמיוחד לשווק את האוקסיקונטין. היא גם סייעה לה לבלום את מאמצי רשויות האכיפה בארה"ב להפחית את השימוש באופיואידים. מגפת השימוש באופיואידים גבתה מאות אלפי קורבנות בארה"ב בשני העשורים האחרונים. לפי המכון הלאומי להתמכרות לסמים, יותר מ-130 אנשים מתים מדי יום בארה"ב בעקבות מנת

בחדר הישיבות של המשרד שלי תלויה תמונה גדולה ועליה רשום בגדול "איפה הצדק". את התמונה המוזמנת עיצב והכין עבורי הצלם והאמן המוכשר לובקה, ידידי, ששאל אותי פעם איזו תמונה אני רוצה לחדר ישיבות. אז זה מה שאמרתי לו – תכין לי משהו עם 'איפה הצדק'. אז הוא הכין. והתמונה הזו שומרת עלי, מכוונת לי את הדרך. לא תמיד זה מצליח, לא כל לקוחותיי צדיקים, רחוק מזה, לא בכל מאבקיי אני בצד הנכון של המתרס. בכל זאת, בן אדם צריך גם להתפרנס. אבל אני משתדל. גם זה משהו, לא ? אז מה פתאום בלוג ? הרעיון

כאשר חברה נתבעת בתביעה ייצוגית או נגזרת היא יכולה להתמודד איתה בדרך השגרתית של הגשת כתב הגנה (למעשה- כתב תשובה לבקשה לאישור התביעה כייצוגית או נגזרת). ויש דרך אחרת, שלעיתים מתגלה יעילה שבעתיים, והיא הקמת וועדה "בלתי תלויה". המרכאות הכפולות אינן בטעות. הוועדה אמורה להיות בלתי תלויה, אך המציאות מעלה סימני שאלה. דירקטוריון החברה מקים את הוועדה ומרכיב אותה מאנשים שאינם קשורים אליה. האופנה המקובלת אומרת שבראשה יעמוד שופט מחוזי בדימוס, אחד מחבריה יהיה פרופסור מוכר, וחבר נוסף יהיה איש מקצוע בתחום רלוונטי (כלכלן, רואה חשבון וכיוצ'ב). השלושה יקבלו שכר נאה מהחברה, ותפקידם – לבדוק

דלאוור היא מדינה קטנה, קטנה מאוד בצפון מזרח ארה"ב. פחות ממיליון תושבים. ובכל זאת, יותר ממחצית מהחברות הציבוריות/בורסאיות בארה"ב רשומות בדלאוור, וכ- 60% מחברות הנכללות ב- Fortune 500 רשומות בה. איך זה קורה ? שתי סיבות עיקריות- האחת, מיסוי מקל על תאגידים. והשניה- בית המשפט של דלאוור (the Chancery Court) שהינו בית משפט מקצועי ויעיל ביותר, של שופטים מקצועיים (ולא חבר מושבעים), בעלי ידע, ניסיון והבנה עמוקה של דיני החברות ודיני ניירות הערך, בצד היכרות עם העולם העסקי. זהו בית משפט יעיל מאוד, הפוסק במהירות ומכריע סכסוכים ביעילות שאינה אופיינית למערכות ציבוריות. לאור המוניטין שיצא

פסק דין מקיף ומעמיק שניתן לאחרונה על ידי השופטת רות רונן מבית המשפט המחוזי בת"א (המחלקה הכלכלית) (ת"צ (ת"א) 40404-03-16 עצמון נ' אסם השקעות בע"מ) דן בשאלה האם מחיר העיסקה שבמסגרתה רכשה חברת נסטלה, בעלת השליטה בחברת "אסם", את מניות הציבור באסם, היה מחיר הוגן. השאלה עלתה במסגרת תביעה ייצוגית שהוגשה כנגד עיסקת מיזוג במיתווה המכונה "מיזוג משולש הופכי", כאשר נסטלה רכשה את מניות הציבור בחברה הבורסאית אסם, ובכך הפכה את אסם לחברה פרטית, ולמעשה הוציאה אותה מהמסחר בבורסה, באמצעות רכישת חלקם של בעלי המניות מהציבור, אשר קיבלו תשלום בגין מניותיהם. בעלי המניות מהציבור הגישו

האם לקוח ישראלי של חברה בינלאומית גדולה הפועלת בכל רחבי העולם, יכול לתבוע את החברה בישראל, ואם כן- לפי איזה דין? זו השאלה שהגיעה לפתחו של בית המשפט העליון בפרשת בן חמו נ' פייסבוק. בפסק דין שניתן במאי 2018 נקבעה הלכה בעייתית המקשה מאוד על לקוח ישראלי שכזה לעמוד על זכויותיו ולתבוע תאגיד זר הפועל בישראל. העובדות בקצרה היו שצרכן ישראלי של פייסבוק הגיש כנגדה תביעה ייצוגית בישראל בטענה כי היא קוראת הודעות פרטיות שנשלחות בין צרכניה ועושה שימוש במידע שהיא לומדת מההודעות, תוך הפרת זכות הפרטיות של הלקוחות. פייסבוק מצידה טענה שתנאי השימוש שהיא

העולם הגלובלי של ימינו מביא תאגידים בינלאומיים רבים לפעול בישראל, כמו גם בכל רחבי העולם. פעילות מרובת-טריטוריות זו מביאה עימה שלל סוגיות משפטיות מעניינות ומורכבות. לעיתים התשובה לאותן סוגיות אינה פשוטה וחד משמעית, והמורכבות של עולמנו באה לידי ביטוי גם בהיבט זה של פעילות תאגידי ענק בינלאומיים בישראל. 

ברשימות הבאות אנסה לעסוק בכמה היבטים של הפעילות הזו.

הפעם אני רוצה לספר לכם על המאבק של צרכנים ישראליים של פייסבוק לנהל את תביעתם כנגד החברה בישראל ולפי הדין הישראלי, ולא בפני בתי משפט בחו"ל ולפי הדין הזר.

בשני מקרים שנדונו לאחרונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב