יש דינמיקה של גלי הדף לפרשות כלכליות ומשפטיות בולטות, וגל כזה מורגש כזה בעטייה של אחת הקריסות היותר-ידועות של חברות אג"ח זרות, חברת אול-יר, All Year Holdings.

ברקע פרשת אול איר, מנסה כיום רשות ני"ע – באיחור ובצורה חלקית – להגביל את פעילותם של יועצי ההנפקות, על רקע פעילותם של היועצים שליוו את חברת אול-יר.

מתבקש מעט רקע על הפרשה.

חברת אול-יר, נזכיר, היתה אחת מחברות האג"ח הזרות הבולטות שגייסו סכומי עתק ממשקיעים בישראל שחשבו שזה רעיון מצוין לתת הלוואה (אג"ח = הלוואה) לחברה זרה, שרשומה במקלט מס (במקרה הזה- איי הבתולה הבריטיים (BVI)), שבעל השליטה שלה אינו ישראלי, אלא בכלל אזרח ותושב ארה"ב, ואין לו נכסים בישראל. וגם לחברה אין לה כל נכסים בישראל. אין ספק- השקעה נטולת סיכון.

כבר כתבתי כאן בבלוג ("על הסיכונים המשפטיים באג"ח שהנפיקו בישראל חברות נדל"ן אמריקאיות", בפברואר 2024) על גל הגיוסים של חברות האג"ח הללו והבעתי את דעתי על הסיכונים הרבים בהשקעה בני"ע שלהן.

אול-יר היתה חברה בבעלות אזרח ותושב ארה"ב – יואל גולדמן, ונרשמה במקלט המס BVI. החברה גייסה בישראל בשנת 2014 כ-2.4 מיליארד שקל באג"ח בבורסה בת"א. לא סכום צנוע כלל.

בסמוך למגפת הקורונה בשנת 2020, חדלה החברה מלשלם למחזיקי האג"ח, והגיעה לחדלות פירעון.

במרץ 2021 פתחה רשות ני"ע בחקירה פלילית נגד גולדמן, בין היתר לאור סימני שאלה שהתעוררו בקשר לשיעבודי נכסים שהוא ביצע, שימוש בכספי החברה ובנכסיה, הטעיית משקיעים ועוד.

בחודש מאי 2024 הגישו מחזיקי האג"ח של החברה תביעת ענק לביהמ"ש המחוזי בת"א על סך כ- 300 מיליון ₪ כנגד גולדמן, אשתו (בעלת שליטה, מורשת חתימה ובעלת חלק מנכסי החברה בחו"ל), הדירקטורים של החברה, רואי החשבון, מבקרת הפנים וכן כנגד יועצי ההנפקה. תזכרו את האחרונים, הם קשורים לסיפור הנוכחי כאן.

בתביעה נטענו טענות קשות כנגד גולדמן: כי ניהל את החברה שלוותה מיליארדי שקלים מהמשקיעים  "כמו חנות מכולת שכונתית"; העביר שלא כדין מליוני ש"ח מחשבון החברה לצרכיו הפרטיים; נטל הלוואות על חשבון החברה; הציג מצגים שקריים ומטעים למשקיעים; הציג מצגים כוזבים לגבי יתרות בקופת החברה, ועוד.

בחודש אוגוסט 2023 הגיע גולדמן להסדר אכיפה מינהלי עם רשות ני"ע במסגרתו הודה בביצוע עבירות דיווח לפי חוק ני"ע, התחייב לשלם קנס בסך 9 מיליון ₪, לא לגייס כספים בשוק ההון למשך 5 שנים ולא לכהן כנושא משרה בחברה ציבורית במשך שנה. מנגד- ניצל גולדמן מאישום פלילי.

בין השיקולים שציינה הרשות להסכמתה להסדר עם גולדמן היו הקושי לנהל הליך פלילי כנגד אזרח ותושב ארה"ב ללא נכסים בישראל, וכנראה – להסגירו לישראל.

עתירת בעלי האג"ח לבג"צ בבקשה לפסול את ההסדר האמור, נדחתה.

אין ספק שההסדר המאוד-מקל עם גולדמן מקומם, שכן אדם שהודה בהטעיית משקיעים וגרם להם נזק עצום, יוצא מהפרשה עם קנס נמוך מאוד, מבלי שייתן את הדין.

לא ארחיב במסגרת הנוכחית על הפירצה המאפשרת לחברות זרות (ועוד- ממקלטי מס), שאין להן כל זיקה לישראל, ולא נכסים בישראל, וגם בעלי השליטה שלהן אינם ישראליים ואין להם נכסים אישיים בישראל, לגייס הון רב ממשקיעים בישראל. פירצה זו הופכת את ישראל לגן עדן פוטנציאלי לנוכלים, או לבעלי חברות חסרי אחריות ורשלנים. העובדה שהם מגייסים סכומי עתק (לעיתים ממשקיעים מוסדיים!), מותירים חובות, ויוצאים בלא פגע, הינה מקוממת ובלתי סבירה. 

אך נשוב לנושא רשימה זו והוא – מעמדם ואחריותם של יועצי ההנפקה, שליוו את החברה.

לפני כחודש וחצי ניתנה החלטה מעניינת בתביעת מחזיקי האג"ח. השופט מגן אלטוביה מביהמ"ש המחוזי בת"א (המחלקה הכלכלית) החליט לסלק על הסף את התביעה ביחס לשלושת יועצי ההנפקה של החברה – גל עמית, רפי ליפא וגבריאל דרנוב.

אף שנטען בתביעה כי יועצי ההנפקה (שהיו גם נציגי החברה בישראל, לצרכי החוק) השתתפו בישיבות דירקטוריון ובאירועים שקיימה החברה והעבירו למשקיעים מסרים "מרגיעים", קובע השופט כי הם לא היו נושאי משרה בחברה, אין לראות בהם "שומרי סף" ולא חלות עליהם החובות החלות על נושאי משרה (כגון- חובת הזהירות והאמונים).

השופט אלטוביה ביקר את העובדה שעל אף הפירוט הרב ביחס לנתבעים אחרים, הרי שביחס לשלושת יועצי ההנפקה, אין כמעט פירוט עובדתי בכתב התביעה, ביחס למעשים שביצעו לכאורה היועצים, למעט אמירות כלליות.

אפשר להתווכח עם ההחלטה המשחררת מאחריות את יועצי ההנפקה. שאלה טובה היא האם מי שמציג עצמו כיועץ הנפקה, או יועץ לחברה, ומעביר מסרים מרגיעים (וכנראה- מטעים, או לפחות – שגויים) אינו אחראי למעשיו. האם המצגים לא יוצרים "יריבות" משפטית? האם מי ש"מרגיע" משקיעים כי החברה במצב טוב, למשל, או כי יש לה די נכסים לעמוד בהתחייבויותיה, אינו נושא באחריות אם ידע (או היה עליו לדעת, או יכול היה לדעת, או עצם את עיניו) כאשר שידר מסר שגוי למשקיעים, שסמכו עליו ?

הדברים נכתבים כמובן בזהירות המתחייבת,  ובצורה תיאורטית-עקרונית, שכן איני יודע את העובדות בפרשת אול-יר ואיני יודע אם היועצים אכן יצרו מצגים כלשהם כלפי המשקיעים. אבל אם מה שנכון בכתב התביעה (וסילוק על הסף יוצא מהנחה שהאמור בתביעה נכון!), איני משוכנע שהקביעה שהיועצים אינם נושאים באחריות או חבות הינה מסקנה נכונה, בוודאי לא מבחינת שיקולי מדיניות. לכל הפחות- האם לא היה נכון להימנע מסילוק על הסף ולאפשר לתובעים להוכיח במהלך העדויות במשפט, את חבותם של היועצים?

היתה כאן הזדמנות טובה, שהוחמצה, לבית המשפט הכלכלי, לקיים דיון מעמיק בסוגייה המהותית הזו, ואולי לקבוע הלכה חשובה לגבי מעמדם ואחריותם של יועצי הנפקה, שהינם גורמים לא מפוקחים.

במקרה או שלא במקרה, לפני כשבוע פרסמה רשות ני"ע עמדת סגל משפטית מס' 103-46 המבהירה את הכללים החלים על הפצת ניירות ערך בהנפקות לציבור.

מלשון הודעת הרשות עולה כי היא מתייחסת "לתופעה מתרחבת", כהגדרתה, של חברות המציעות ני"ע  לאחר שנעזרו ב"יועצי הנפקה". אלו, אינם בעלי רשיון לפי חוק ני"ע ולכן נאסר עליהם לעסוק בהפצה של ניירות ערך לציבור (אציין כי היועץ מקדם את החברה מול החתם ומול המשקיעים המוסדיים בקשר להנפקה).

העמדה קובעת כי פעילות הפצה של ני"ע מותרת רק לגורמים בעלי רישיון לפי החוק, כלומר – מפיצים או חתמים, שעליהם חלות מגבלות וחובות לפי הדין. הרשות מבהירה כי חובה זו חלה על כל גורם המעניק שירותים במהלך ההנפקה, כאשר פעולותיו עולות כדי הפצת ניירות ערך, ללא קשר לכינוי התפקיד.

הרשות קבעה שני מבחני עזר לזיהוי פעולות הנחשבות כ"הפצת ניירות ערך" (פעולה, שכאמור מחייבת רישיון): הראשון-  מבחן הקשר עם משקיעים: מגעים עם משקיעים פוטנציאליים, תיווך בינם לבין התאגיד, פרסום ברשתות חברתיות, או העברת מידע שיווקי אודות התאגיד או ניה"ע המוצעים.

השני –  מבחן התמורה: תמורה משתנה, המותנית בהצלחת ההנפקה או בהיקף הגיוס, בניגוד לתמורה קבועה.

הרשות מוסיפה כי התאגיד המנפיק חייב גם הוא לוודא ציות של כל הגורמים המעורבים, ולציין בתשקיף את זהות הגופים הזכאים לעמלות.

איני יודע אם – כפי שנרמז בעיתון כלכליסט – עמדת סגל זו אכן באה בתגובה לפרשת אול-יר, שכן הדבר לא נאמר במפורש בעמדת הסגל או בהודעה לעתונות מטעם הרשות. מע

במידה וכן מדובר בתגובה לפרשה (ואנו הרי לא מאמינים בצירופי מקרים…), אבקש להעיר שלוש הערות בהקשר הזה:

ראשית, אם עמדת הסגל היא אכן במענה לפרשת אול-יר, הרי שמדובר בתגובה מאוחרת מאוד, שכן החברה קרסה בסוף 2020 והחקירה הפלילית של הרשות עצמה החלה עוד במרץ 2021.

שנית, הרשות מטפלת כאן בהיבט ההפצה בלבד, אך לא בהיבטים אחרים של פעילות היועצים, כמו למשל הקשר מול המשקיעים והיכולת שלהם להשפיע עליהם ולשכנע אותם בטיב ההנפקה, למשל.

שלישית, אולי הדרך הנכונה לטפל בבעיה היא מכיוון אחר: לחייב "יועצים" ברשיון. לקבוע כי כפי שיש יועצי השקעות, המחויבים ברשיון, גם יועצי הנפקות יהיו מחויבים ברשיון ובדיווח, ובגילוי נאות על ניגודי עניינים אפשריים בפעילותם.