האם משקיעים מוסדיים, כלומר גופים המנהלים את כספי הציבור, דוגמת חברות ביטוח, בתי השקעות, קרנות פנסיה וגמל, חייבים בחובת אמונים לציבור לקוחותיהם באופן המשליך על הדרך בה הם מתנהלים בשוק ההון? וליתר דיוק – האם כאשר משקיעים מוסדיים שוקלים עסקה, עליהם לשקול רק את שיקול הרווח, או שמא מותר להם לשקול גם שיקולים אחרים?   זוית אחרת של אותה שאלה היא האם כאשר משקיעים מוסדיים נתקלים במעשה או מחדל של חברה בורסאית-ציבורית בה הם מחזיקים מניות, עליהם לעשות מעשה? להרים דגל? אולי להגיש תביעה בשם המשקיעים שאת כספם הם מנהלים? שאלה זו של היקף חובות האמון

מה היקף אחריותו של רואה חשבון מבקר להתמוטטותה של חברה שהוא ביקר אותה? שאלה חשובה ומורכבת זו התעוררה במלוא עוזה בפרשת חברת אגרקסקו, חברה ממשלתית שקרסה בשנת 2011. יתכן שלא נאמרה המילה האחרונה בנושא זה שכן יתכן מאוד שהתובעים, מפרקי אגרקסקו, עוה"ד ד"ר שלמה נס ואלי שפלר, יערערו לבית המשפט העליון על פסק דינו של השופט מגן אלטוביה בבית המשפט המחוזי בת"א (המחלקה הכלכלית), אשר ניתן לאחרונה (פברואר 2026) בת.א. 51721-03-20 שלמה נס ואח' נ' קוסט פורר גבאי, ואשר דחה את תביעת המפרקים כנגד רואי החשבון המבקרים של החברה, משרד רו"ח קוסט פורר (כיום –

במסגרת עבודתי פונים אלי, ומדי פעם אני גם מייצג, משקיעים שהשקיעו במה שמכונה, בשפה המכובסת והיפה- "השקעות אלטרנטיביות". למה הכוונה? להשקעות שלא בשוק ההון או בנדל"ן, כלומר – לא השקעה ישירה בשוק ההון או בשוק הנדל"ן (אם כי פעמים רבות- השקעה עקיפה בשווקים אלו). ההשקעה האלטרנטיבית מתבצעת באמצעות כל מיני חברות ללא כל עבר של עסקאות או פעילות קודמת, שהוקמו על ידי יזמים עלומי-שם, אף הם בדרך כלל אלמונים בתחום ההשקעות וללא ניסיון מוכח בניהול השקעות. מאחורי יזמים אלו לרוב אין הון עצמי משמעותי, וכאמור- גם אין להם ניסיון מוכח רלוונטי. מלבד – כמובן –

תחום דיני המשפחה הוא תחום קשוח, לעיתים – מאוד. לפני מספר שנים נקלעתי לסכסוך משפחתי ייצרי וקשה, כאשר צורפתי בתור עורך דין כלכלי, להליך גירושין בו היו לבעל נכסים עסקיים משגשגים והתעוררו סוגיות כלכליות שנגעו לחלוקת הנכסים בין בני הזוג. זה היה ארוע "מעניין" מבחינתי, בו גיליתי שיש יקום מקביל של ליטיגציה בענייני משפחה, שמתנהלת בקודים שונים מאלו שאני מכיר בבתי המשפט המחוזי או העליון. קודם כל, אין שם בקשה שאיננה "בהולה", והמילה הזו זועקת בכותרת הבקשה, בפונט 30 לפחות. שנית, אין בקשה בלי טענות בדבר בזיון בית משפט, ביצוע עבירות פליליות לכאורה, ומעשים שהשתיקה

בחודש מרץ 2019 פשטו חוקרי רשות התחרות על משרדי אלקטרה בע"מ, חברה ציבורית בורסאית, אספו מסמכים וחקרו את עובדיה בחשד לעבירות על חוק התחרות. החברה דיווחה על כך בדיווח מיידי לבורסה, והארוע פורסם בהרחבה בכלי התקשורת. כעבור שנתיים, במרץ 2021, הגישה רשות התחרות כתב אישום כנגד החברה, חברה בת שלה ושישה נושאי משרה ועובדים בחברות בגין חלקם בפרשה שזכתה לכינוי 'קרטל המעליות'. התיק עודנו מתנהל. החברה דיווחה בדיווח מיידי לבורסה על הגשת כתב האישום, הדבר פורסם בכלי התקשורת, ושערי מניית החברה ירדו בחדות. עקב כך הגיש בעל מניות מהציבור באלקטרה בקשה לאישור תביעה כייצוגית כנגד

חברות רבות פועלות בישראל כאשר יש להן רק שני בעלי מניות, בחלוקה שווה- 50%-50%, במתכונת המכונה "מעין-שותפות". מה עושים כאשר מתגלע סכסוך קשה ביניהם וצריך להפריד כוחות? יש מספר דרכים כאשר שתי הנפוצות והמקובלות הן – האחת – להורות שאחד השותפים יקנה את השני; הדרך האחרת היא העמדת המניות של שני הצדדים לרכישה על ידי צד שלישי. דרך שלישית, קיצונית יותר, ועל כן גם נדירה יותר- היא מתן הוראות לפירוק החברה ולחיסולה. פסק דין מקיף שניתן לאחרונה על ידי השופט מוחמד עלי בביהמ"ש המחוזי בחיפה (המחלקה הכלכלית) בענין חברת פנדה מציג את השיקולים שיש לשקול

פותח בן אדם את העיתון (טוב, היום את הנייד לגלוש באינטרנט) וקורא שרשות התחרות החליטה להטיל עיצום כספי על חברה בשל הפרות של הוראות הדין. הוא ממהר לפנות לעורך דין והם מגישים כבר למחרת היום בקשה לגילוי מסמכים לפני תביעה נגזרת. האם עצם ההחלטה הזו של רשות התחרות, ללא כל ראיה נוספת, יכולה להספיק כדי להצדיק היענות של בית המשפט לבקשת גילוי מסמכים לפני הגשת תביעה נגזרת, בהתאם לסעיף 198א. לחוק החברות? בשאלה זו, הרלוונטית לכל העוסקים בעולם התאגידי בכלל, ובתביעות נגזרות בפרט, דן ביהמ"ש המחוזי בתל אביב (המחלקה הכלכלית) (השופטת חנה פלינר) בחודש שעבר

פסק דין שניתן לאחרונה במחלקה הכלכלית של בית המשפט המחוזי בתל אביב בענין חברת אקויטל (צוף ואקויטל נ' דניאל כהן) מאיר את מורכבותו של המונח "ענין אישי", ומחזק שוב את המסקנה כי הכל בעיני המתבונן (כלומר- בעיני השופט המתבונן). במרכז הפרשה עומדת עסקת מיזוג-משולש-הופכי בין חברת אקויטל, חברה ציבורית הנסחרת בבורסה בת"א, לבין חברת-בת שלה, י.ו.א.ל, שגם היא היתה באותה עת חברה ציבורית הנסחרת בת"א. המיזוג בוצע נוכח דרישות 'חוק הריכוזיות', שחייב את אקויטל "לקפל שכבה" בעץ החברות שלה. עסקת המיזוג בין שתי החברות כללה תשלום במזומן ובמניות של אקויטל לבעלי המניות ביואל. בעל מניות

אילון מאסק, האיש העשיר בעולם, הוא בעל השליטה בחברת טסלה, ברשת החברתית טוויטר (X), בחברת התעופה לחללSpaceX  וכעת הוא גם הפך להיות איש העסקים המקורב ביותר לנשיא-הנבחר (מחדש), דונלד טראמפ. עובדה שככל הנראה לא תזיק לעסקיו. ועם זאת, בזירה אחת הוא נכשל פעם אחר פעם, ולנו לא נותר אלא להנות למראה תבוסת החזק, העשיר והיהיר, אל מול בעלי המניות מהציבור. אני לא יודע אם הצדק אכן ניצח במקרה שאתאר מיד, אבל הנאה צרופה, יש גם יש. נתחיל תחילה עם רקע לפרשה: לפני שנה בדיוק, בחודש ינואר 2024, דחתה השופטת מקורמיק (McCormick) מבית המשפט הצ'נסלרי של

לא פעם אני נתקל בתביעה של לקוח (לעיתים תביעה ייצוגית ולעיתים תביעה אזרחית/מסחרית) בה הוא טוען כי נגרמה לו עוגמת נפש משמעותית בשל התנהלות הנתבע. לעיתים מדובר בשותף עסקי שרימה, הונה או קיפח. לעיתים מדובר בחברה שהשירות שנתנה היה מחפיר, מאוד "לא שירותי", וגרמה ללקוח לבזבוז זמן ולעוגמת נפש, כאשר נאלץ לפנות אליה פעמים רבות, לנהל תכתובות מתישות איתה או שיחות טלפון רבות למוקד הטלפוני (עם המתנה ארוכה, ניתוקים וכל רפרטואר ה-"שיחות שלנו מוקלטות לטובת שיפור איכות השירות"). ודוגמא אחרת לעוגמת נפש היא חברת תעופה שדחתה את שעת הטיסה פעם אחת או יותר וגרמה למשפחה

עשרות אנשים וחברות פועלים בישראל לשיווק השקעות בחו"ל, בין בנדל"ן ובין בשוק ההון. קשה להימלט בימים אלו מדיוור או פרסומת באינטרנט או ברשתות החברתיות של יועצים, משווקים ו"מומחים", אמיתיים או בעיני עצמם, הממליצים על השקעה כזו או אחרת בחו"ל. זהו תחום פרוץ למדי, שגבולות המותר והאסור בו אינם ברורים, לא לשחקנים הפועלים בו ולא לצרכנים/הלקוחות. לעיתים כלל לא ברור החוק הישראלי חל על הפעילות הזו. כמובן ששאלת הדין החל אינה שאלה אקדמית המעניינת רק עורכי דין משעממים (או משועממים). היא רלוונטית כאשר הלקוחות שוקלים לתבוע את היועצים או המשווקים, בגין הפסדיהם. אז מתעוררות ביתר שאת

לקוח הזמין חדר במלון 'כרמים' באמצעות האתר הבינלאומי הידוע AGODA וגילה בדיעבד כי המחיר שהוצג לו באתר לא כלל את חיוב המע"מ (17%), מעשה המהווה הפרה של חוק הגנת הצרכן המחייב כל עוסק להציג לצרכן את המחיר כולל מע"מ. מאחר וההזמנה נעשתה באמצעות אתר AGODA הגיש האדם תביעה ייצוגית בישראל כנגד החברה הזרה. זו טענה מנגד כי הדין שצריך לחול על התביעה, בהתאם לתנאי השימוש של אתר האינטרנט של אגודה (שבאמצעותו בוצעה ההזמנה) הינו – תחזיקו חזק – הדין הסינגפורי. לאחר הליך של בירור בקשת האישור (שהוגשה עוד ב- 2018) דחה בית המשפט המחוזי בת"א