מיהו "צרכן" ? (של פייסבוק)

שתפו את הכתבה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב email

קבלו את העדכונים החמים שלי

קבלו את העדכונים החמים שלי

מיהו "צרכן" ? (של פייסבוק)

העולם הגלובלי של ימינו מביא תאגידים בינלאומיים רבים לפעול בישראל, כמו גם בכל רחבי העולם. פעילות מרובת-טריטוריות זו מביאה עימה שלל סוגיות משפטיות מעניינות ומורכבות. לעיתים התשובה לאותן סוגיות אינה פשוטה וחד משמעית, והמורכבות של עולמנו באה לידי ביטוי גם בהיבט זה של פעילות תאגידי ענק בינלאומיים בישראל. 

ברשימות הבאות אנסה לעסוק בכמה היבטים של הפעילות הזו.

הפעם אני רוצה לספר לכם על המאבק של צרכנים ישראליים של פייסבוק לנהל את תביעתם כנגד החברה בישראל ולפי הדין הישראלי, ולא בפני בתי משפט בחו"ל ולפי הדין הזר.

בשני מקרים שנדונו לאחרונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב (נכט נ' פייסבוק ו-גל נ' פייסבוק) נתבעה פייסבוק בישראל על ידי צרכנים, בטענה שפייסבוק סגרה את חשבונם באופן חד צדדי, ללא אתראה מוקדמת ועל כן שלא כדין. פייסבוק מצידה טענה כי התביעות לא צריכות להידון בישראל כלל ולא לפי הדין הישראלי. זאת, משום שלפי חוזה השירות שלהן (אותו חוזה המופיע באתר, ושכל לקוח מחויב לאשר כי קרא, הבין והסכים לו) נקבע שהדין החל על תביעות של "צרכנים" הינו הדין של מדינתם של הצרכנים. ואולם לפי חוזה השירות של פייסבוק, אם המשתמש אינו "צרכן", אזי הדין שיחול הינו דין זר (של מדינת קליפורניה, ארה"ב) וגם התביעה אינה יכולה להתברר בישראל אלא בקליפורניה.  

ברור לכל כי חוזה השירות של פייסבוק הינו "חוזה אחיד". כלומר הוא נוסח חד צדדית על ידי פייסבוק, לא נוהל ביחס אליו כל משא ומתן, הלקוח מחויב לקבל אותו במלואו וכלשונו, והוא אינו יכול להיות מיוצג על ידי עורך דין, בטרם יחתום עליו. ברור כי בנסיבות אלו, אין מדובר בחוזה רגיל, ומרבית הוראותיו מנוסחות כך שיהיו לטובת פייסבוק ולנוחותה. ובמילים פחות מכובסות- ברור לכל מי שעיניו בראשו, כי טובת התאגיד הבינלאומי שניסח את החוזה החד צדדי, היא שעמדה לנגד עיניו, ולא בהכרח טובת הצרכן. וכאשר יימצא ניגוד בין טובת מי מהצדדים, נקל לשער איזה אינטרס ימצא ביטוי בחוזה האחיד…

בסוגייה המורכבת – איזה דין צריך לחול, אעסוק ברשימה שאפרסם בהמשך.

הפעם אתמקד בסוגיית מיהו "צרכן". פייסבוק טענה כי התובעים הייצוגיים, בשני התיקים, היו משתמשים מקצועיים, קרי – אנשי שיווק ופרסום, המשתמשים בפייסבוק לצרכי עבודתם ועסקיהם. ככאלה, לשיטתה, הם אינם "צרכנים", אלא בגדר "משתמשים אחרים", שביחס אליהם חוזה השירות של פייסבוק קובע כי הדין בקליפורניה הוא שיחול ולא דין מדינתם של המשתמשים, ישראל (כל עוד הם אינם מוגדרים, כאמור, כ'צרכנים'). וגם התביעה צריכה להתברר במקרה כזה בקליפורניה ולא בישראל.

השופט רחמים כהן מבית המשפט המחוזי בתל אביב (במקרה, בן כיתתי בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית) קבע, ובצדק לטעמי, כי גם אם התובעים הייצוגיים בשני המקרים שבאו לפניו, היו אנשים שהשתמשו בפייסבוק גם לצרכים עסקיים, אין הדבר שולל את היותם "צרכנים". חוזה השירות של פייסבוק אינו מגדיר מיהו "צרכן" ומי אינו כזה, ולכן האבחנות שניסתה פייסבוק ליצור ביחס לתובעים, נדחו. כתוצאה מכך נקבע שהתביעה תוכל להתברר בישראל ולפי הדין הישראלי.

הקושי המתעורר כתוצאה משתי ההחלטות בשני המקרים הללו היא לא מה שנקבע מהם, אלא שאין בהן, ומה תהיה התוצאה הסופית. במילים אחרות, מה ימנע כעת מפייסבוק לשנות, כרצונה ולנוחותה, את "חוזה השירות" החד צדדי, שהיא ממילא מנסחת בינה לבין עצמה, ולקבוע כי מי שהינו משתמש עסקי אינו "צרכן"? ובכך, לסתום את ה"פירצה" עליה הצביע בית המשפט בישראל.

 ההחלטות (עליהן יש להניח יוגשו ערעורים לביהמ"ש העליון) אמנם פותרות בעיה נקודתית, ואף שהן פותרות אותו נכון, נשאר הקושי של ההסתמכות על חוזה השירות, מלכתחילה. להגנתו של בית המשפט המחוזי ייאמר כי הקושי נוצר דווקא בשל פסיקה של בית המשפט העליון בפרשת ידועה אחרת שנגעה לפייסבוק (בן חמו נ' פייסבוק), פסיקה בה אעסוק ברשימה אחרת בהמשך. רק אסביר כי בפסק הדין בן חמו נ' פייסבוק, הכיר ביהמ"ש העליון בהוראות חוזה השירות החד צדדי, שניסחה פייסבוק, לענין הדין החל, ובעקבותיו בתי המשפט בישראל מעניקים תוקף להוראות הדין החל, כפי שנקבעו בחוזי שירות אחידים (ומקפחים, לטעמי) של תאגידים בינלאומיים הפועלים בישראל. 

הבעיה בגישה המעניקה משקל רב, ואולי אף מכריע, לאותם חוזים אחידים, היא שבתי המשפט בישראל, מסיבה שנפלאה מבינתי, אינם מוכנים (או מהססים מאוד) מלהגדיר חוזים אחידים אלו כחוזים מקפחים, הפוגעים בזכויות הצרכנים.

והרי כל מי שעיניו בראשו רואה, או צריך לראות, מהי המשמעות המעשית, פרקטית, יומיומית של קביעות משפטיות. הן אינן נותרות בחלל הריק, של עולם האקדמיה, או עולם הרעיונות. יש להן השלכות מעשיות מרחיקות לכת. שכן, סביר להניח שצרכן של פייסבוק, בין אם צרכן קטן ובין אם "איש פרסום ושיווק", לא ישכרו עורך דין בקליפורניה וישלמו לו אלפי או עשרות אלפי דולרים, כדי להגיש תביעה שם כנגד פייסבוק. זה לא יקרה. 

אם כך, מה המשמעות האמיתית של "כיבוד" החוזה האחיד של פייסבוק, והפניית התובע לתבוע בקליפורניה? 

הבנתם נכון – מניעת תביעות בישראל כנגד פייסבוק. כל כך פשוט.

שתפו את הפוסט

שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

רישום לניוזלטר

לקבלת עדכון על פוסט חדש

דילוג לתוכן