הפרת חובות ההגינות והאמון של בעל שליטה

שתפו את הכתבה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב email

קבלו את העדכונים החמים שלי

קבלו את העדכונים החמים שלי

הפרת חובות ההגינות והאמון של בעל שליטה

עסקת מכירת מניות דו-שלבית שהיתה מסווה לעסקה אחת או שמא שתי עסקאות נפרדות שאין ביניהן שום קשר ? זו השאלה העובדתית המרכזית שעמדה בפני השופט כבוב מהמחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב בסכסוך שפרץ באופן די חריג בין חברה בורסאית, מישורים השקעות נדל"ן, ובין בעל השליטה בה, גיל בלוטרייך. לא בכל יום מתגלע כך סכסוך קשה בין החברה עצמה לבין מי ששולט בה (ת.א. 47075-12-19 מישורים השקעות נדל"ן בע"מ נ' בלוטרייך)

נתחיל עם העובדות. זה אף פעם לא מזיק להכיר אותן לפני שמתחילים לנתח משפטית.

גיל בלוטרייך ("גיל"), בעל השליטה בחברה הבורסאית מישורים, הגיע להבנה עם איש העסקים הקנדי אלכס שניידר (לשעבר הבעלים של מכבי ת"א בכדורגל), כי ירכוש נתח משמעותי ממניות החברה, ויחזיק בבעלות בחלקים שווים ביחד עם גיל.

בהתאם להסכמה הוקצו לשניידר בדצמבר 2015 21% ממניות מישורים, בעוד גיל נותר עם 52%. מחיר ההקצאה (זה חשוב להמשך) היה 6.5 ₪ למניה.

הצדדים המשיכו לנהל ביניהם מו"מ להצטרפות שניידר לשליטה בחברה, ובהתאם הוסכם שהוא ירכוש מגיל מניות של החברה כך שכתוצאה מהעיסקה כל אחד מהם יחזיק ב-37% ממניות מישורים. מחיר העסקה (שבוצעה כשנה לאחר ההקצאה) היה הפעם גבוה בהרבה ממחיר ההקצאה – 9.5 ₪ למניה.

לא אתעכב על כל פרטי הסכסוך והטענות ואגיע לעיקר – החברה החליטה להקים ועדה עצמאית עם יעוץ משפטי וכלכלי עצמאי (ונפרד מהייעוץ הקבוע של החברה), ולבסוף החליטה לתבוע את גיל, בעל השליטה בה, בטענה כי הפר את חובות האמון וההגינות כלפיה. כל זאת, בטענה כי גיל פיצל את העסקה שבמסגרתה סיכם עם שניידר על הצטרפותו לשליטה בחברה (בחלקים שווים עם גיל), אך עשה זאת תוך הסתרת התוכנית מהחברה והדירקטוריון. פיצול העיסקה לשתי עסקאות-משנה יצר מצב בו החברה מכרה תחילה לשניידר מניות שלה (באמצעות הקצאת מניות) במחיר נמוך יחסית של 6.5 שח למניה, בעוד שבעיסקה השניה, בה גיל עצמו מכר חלק ממניותיו לשניידר, מחיר המניות (באותה חברה) צמח וטיפס ל- 9.5 ₪ למניה. במילים אחרות, העסקה של החברה עם שניידר היתה במחיר נמוך, בעוד העסקה האישית של גיל עם אותו שניידר היתה בשווי גבוה בהרבה.

ביהמ"ש המחוזי קיבל את תביעת החברה ומצא אכן שגיל הסתיר את המידע מהחברה ומהדירקטוריון ולא חשף את התוכנית שלו להכניס את שניידר לשליטה בחברה לצידו. מחלוקת עובדתית מרכזית בענין זה היתה האם היה מדובר מלכתחילה בעסקה אחת שנרקמה בין הצדדים, והוסוותה ככזו, או שמא ענין לנו בשתי עסקאות נפרדות: בראשונה מוכרת החברה לשניידר את מניותיה, ובשניה מוכר גיל לשניידר מניות של החברה. לטענת גיל, מדובר בשתי עסקאות נפרדות ועל כן אין כל בעיה של אי גילוי או של ניגוד עניינים. השופט כבוב דחה טענות אלו ומצא לקבל את גרסת החברה באופן גורף ומצא אסמכתאות בחומר הראיות לכך שהיה מדובר בתוכנית ברורה מלכתחילה למכירת שליטה לשניידר (שליטה משותפת עם גיל), בעיסקה שחולקה לשתי עסקאות-משנה. התוכנית, כך נפסק, הוסתרה מידיעת החברה והדירקטוריון.

בנוסף נקבע כי גיל פעל בניגוד עניינים ברור כאשר מצד אחד סיכם עם שניידר על עסקת הקצאה במחיר מסוים (זול) וגם על תנאי העסקה השניה, בה הוא עצמו מכר לו מניות, במחיר אחר, וגבוה בהרבה. גיל היה באותה עת לא רק בעל שליטה אלא גם נושא משרה (דירקטור) והעובדה שהסתיר את תנאי העסקה עם שניידר עולה כדי הפרת חובות האמון וההגינות שלו, כבעל שליטה, כלפי החברה.

מהי חובת ההגינות של בעל השליטה? אנו שומעים לרוב על חובות זהירות מצד אחד, וחובות אמון מצד שני. חובת ההגינות פחות ידועה ובולטת אך בפסיקה של השנים האחרונות יש יותר התייחסות אליה כמקור חובה של בעלי שליטה. חובת ההגינות מעוגנת בסעיף 193 לחוק החברות אם כי הסעיף אינו מבהיר מהי בדיוק החובה ומה היקפה. המלאכה נעשתה על ידי בית העליון בין היתר בענין ע"א 7735/14 ורדניקוב נ' אלוביץ אשר הגדיר את חובת ההגינות כעומדת בתווך שבין חובת האמונים לחובת תום הלב. שם גם נאמר כי חובת ההגינות המוטלת על בעל שליטה חלשה יותר מזו המוטלת על נושאי משרה "רגילים", כגון דירקטורים ומנהלים. מנגד, החובה המוטלת על בעל שליטה חזקה יותר מזו המוטלת על בעל מניות רגיל (נעיר כי מכח סע' 193 לחוק החברות, מוטלת חובת הגינות גם על בעל מניות (שאינו בעל שליטה) אם בכוחו להשפיע על החלטה באסיפה כללית של החברה או שיש ביכולתו למנות, או למנוע מינוי, של נושא משרה בחברה).

חובת ההגינות מכילה בתוכה את חובתו של בעל השליטה לגלות לחברה גילוי מלא בכל הנוגע לענין אישי שיש לו בעסקה הנוגעת לחברה (ראו בענין זה מאמרו של פרופ' עמיר ליכט "בגנות ההגינות: מקומה הנעדר של הגינות בחובת האמון בדין הישראל")

בנוסף, מכח חובת ההגינות מוטל על בעל השליטה להימנע מפגיעה בחברה ולהימנע מניצול לרעה של כח שליטתו בחברה, לטובתו האישית.

לסיכום, ואם לחזור למקרה של חברת מישורים, נפסק כי גיל פעל בניגוד ענינים, הסתיר מהחברה והאורגנים שלה את הענין האישי שלו בעסקה המשולבת עם שניידר, ניצל את כוחו ושליטתו בחברה כדי לתמחר בצורה שונה, המפלה לטובתו, את שתי העסקאות עם שניידר. בכך פגע בחברה, שמכרה (היקצתה) לשניידר מניות בשווי נמוך מהשווי הנכון שלהן, בעוד שבמכירה האישית שלו, נמכרו המניות בשווי גבוה בהרבה. כך, היטיב עם עצמו בעל השליטה על חשבון החברה. העובדה שגיל גם כיהן באותה עת כנושא משרה בחברה רק החמירה את המצב, והפכה את חוסר ההגינות והפרת חובת האמון מצידו לחמורה יותר. 

שתפו את הפוסט

שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

רישום לניוזלטר

לקבלת עדכון על פוסט חדש

דילוג לתוכן