האושר מתחיל מ(איש) הפנים

שתפו את הכתבה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב email

קבלו את העדכונים החמים שלי

קבלו את העדכונים החמים שלי

האושר מתחיל מ(איש) הפנים

אורי הוא שותף בכיר באחד ממשרדי עורכי הדין הגדולים בארץ, והלקוח המרכזי שלו היא ספארק (Spark), חברת ענק בתחום הטכנולוגיה והסייבר, שמניותיה נסחרות בנאסד"ק. 

שעת ערב, משרד עורכי הדין מתחיל להתרוקן וממש לפני שהיא מכבה את המחשב מקבלת רונית, המתמחה של אורי, טלפון ממנו. הוא בשדה התעופה במינכן, עומד לעלות על מטוס לישראל, ומספר לה שספארק עומדת לרכוש את המתחרה הגדולה שלה בסכום של 250 מיליון דולר. "אם היו לך תוכניות לסוף השבוע כדאי שתבטלי אותן. נצטרך לעבוד במרץ על העיסקה, כי חייבים להשלים אותה עד סוף החודש", הוא אומר לה.

לאחר השיחה, מתקשרת רונית לחבר שלה, עומר, ומעדכנת אותו שסוף השבוע שהם תכננו בצימר בצפון ייאלץ להידחות, ומסבירה לו שזה בגלל עסקת ענק של ספארק, בה היא מטפלת. בסיום השיחה רוכש עומר מניות של ספארק בנאסד"ק בסכום של 20,000 דולר.

אורי, השותף הבכיר, מנצל את הזמן לפני הטיסה כדי להתקשר לאשתו, נירית, ומעדכן אותה על עיסקת הענק בה הוא הולך לטפל. נירית לא מבזבזת זמן ומסמסת לשירה, חברתה הטובה, שמשקיעה בשוק ההון -"מציעה לך לקנות מניות של ספארק". שירה בודקת "בטוחה?" ונירית משיבה – "תסמכי עלי, אני יודעת על מה אני מדברת".

הסצינה הזו יכלה להיות סצינת הפתיחה של סדרת דרמה מרתקת על שוק ההון התל אביבי (שאולי תימכר אחר כך לנטפליקס). אבל היא יכולה באותה מידה להיות הפרק העובדתי בכתב האישום שיוגש כנגד שורה של אנשים, בגין עבירות של שימוש במידע פנים.

איך זה קורה ?

חוק ניירות ערך אוסר על רכישת או מכירת נייר ערך כאשר יש בידי מי שמבצע את הפעולה "מידע פנים". מהו מידע פנים? מידע מהותי שאינו ידוע לציבור, כלומר לא פורסם על ידי החברה. כידוע, לפי החוק חברה בורסאית חייבת לדווח לציבור על כל מידע מהותי. וכל עוד המידע הזה לא מדווח, אסור למי שמחזיק במידע הפנימי הזה, לבצע פעולה במניות אותה חברה.

הרציונל לכך ברור וגם מוצדק: למנוע ניצול לרעה של מידע פנימי שיש למנהלי החברה, עובדיה, ומי שמקושרים אליה בדרך כלשהי. אם לא ייאכף האיסור על שימוש במידע פנים, לא יתקיים שוק הון הוגן ושיויוני.

לעבירה של שימוש במידע פנים שתי צורות עיקריות: האחת – שימוש במידע פנים על ידי מי שמוגדר כ"איש פנים". השניה- שימוש במידע פנים על ידי מי שקיבל את המידע מ"איש פנים".

החלופה הראשונה של ביצוע עבירה על ידי "איש פנים" חמורה בהרבה מהשניה. עונשה עד 5 שנות מאסר, ואילו החלופה של שימוש על ידי מי  שקיבל מידע מ"איש פנים" דינה עד שנתיים מאסר.

האלמנט של "שימוש" (במידע פנים), שהוא החלק ההתנהגותי בעבירה הזו, הוא רכישה או מכירה של "נייר ערך" (מניות, אופציות, אג"ח וכד').

הבעיה העיקרית בעבירה הזו נעוצה בהגדרה המאוד רחבה של "איש פנים", כפי שאמחיש מיד, וכתוצאה מכך – לעובדה שהרבה מאוד אנשים יכולים להיחשב כ"אנשי פנים" בחברה בורסאית, מבלי שחלקם יודעים על כך. וזה כבר קצת בעייתי.

חוק ני"ע מגדיר "איש פנים" כמי שמכהן כדירקטור, מנכ"ל, "בעל ענין" (בעל 5% או יותר מהמניות) וכן כל מי ש"תפקידו בחברה או קשריו עם החברה נתנו לו גישה למידע פנים", במשך 6 חודשים לפני מועד רכישת/מכירת מניות החברה.

המצב מסתבך עוד יותר שכן החוק קובע כי גם בני זוג של כל אלה, ולמעשה כל בני משפחה מדרגה ראשונה, גם הם "אנשי פנים". לכן, מאות אנשים יוגדרו כאנשי פנים בחברה בינונית בגודלה, ואילו בחברה גדולה המספר יכול להאמיר לאלף ויותר. האם זה לא בעייתי להגדיר כל כך הרבה אנשים כאנשי פנים, כאשר מרביתם כלל לא מודעים להגדרה המחייבת הזו ?  

המשמעות היא שהרבה מאוד אנשים שעובדים בחברה או עם החברה או נותנים לה שירותים, יכולים להיחשב כ"אנשי פנים". לדוגמא- עורכי דין, רואי חשבון, יועצי מס, יועצי ניהול ואסטרטגיה, דוברים, יחצנים, לוביסטים, שמאי מקרקעין, יועצי השמה ועוד ועוד. אנשים שעובדים עם החברה מעת לעת, או מידי פעם בלבד (ראו למשל-  ע"פ 3164/14, 4207/14 צבי רבין וגיא פן נ' מדינת ישראל‏‏).

יותר מזה, לעיתים עובד זוטר יחסית החברה יכול להיחשב איש פנים ביחס למידע מסוים שהגיע לידיו. למשל, עובד במחלקת כח אדם נחשף במסגרת עבודתו לעסקת ענק, שתחייב את החברה לגייס עשרות עובדים חדשים, יכול להיחשב "איש פנים" לצורך המידע המסוים שהגיע לידיו. זאת למרות שאינו בכיר בחברה, אינו "נושא משרה", ובדרך כלל לא נגיש למידע פנים או למידע בעל חשיבות. גם מזכירה זוטרה, אם היא נחשפת למידע פנימי יכולה להיחשב כ"אשת פנים", אף שאינה בכירה.

כל אותם עובדים זוטרים או יועצים חיצוניים של החברה (שלעתים עובדים עימה בצורה לא רציפה או לא ממושכת) יכולים להיחשב כאנשי פנים לפחות ביחס למידע מסוים. ככאלה, נאסר עליהם לעשות שימוש במידע הפנים שהגיע לידיהם.  

הבעיה מחמירה שבעתיים כאשר אותם עובדים זוטרים או יועצים חיצוניים, שהם "אנשי פנים לשעה", כלומר לא באופן קבוע, מעבירים את המידע הפנימי לאדם אחר, והוא זה שרוכש או מוכר את מניות החברה. במקרה כזה, בהנחה והמידע לא פורסם עדיין, שני הצדדים, המוסר והמקבל, ביצעו עבירה פלילית של שימוש במידע פנים: המוסר, של מסירת מידע פנים לאדם אחר, שהוא יודע או יכול לדעת שיעשה שימוש במידע הפנים וירכוש/ימכור מניות. והמקבל- של שימוש על ידי מי שקיבל את המידע מאיש פנים.

אם נחזור לדוגמא עימה התחלתי, אורי השותף הבכיר במשרד עוה"ד הוא איש פנים בחברה, אף שהוא לא עובד או נושא משרה בה. רונית, המתמחה, עשויה בעצמה להיחשב אשת פנים. אך גם אם לא, הרי שקיבלה מידע מאיש פנים (אורי), וגם מי שקיבל ממנה את המידע (עומר, החבר) קיבל המידע בעקיפין מאיש פנים. לכן, אם עומר רכש מניות של החברה כאשר ידע שמדובר במידע פנים, וידע (או יכול היה לדעת) שמקור המידע באיש פנים (אורי או רונית), עשה שימוש אסור במידע פנים.

הקושי מתעורר כמובן בכך שראשית, אנשים לא בהכרח מודעים להגדרות החוק לגבי מיהו "איש פנים". שנית, מרבית האנשים לא מודעים לכך שאסור להם לעשות שימוש במידע שהגיע מ"איש פנים". שלישית, גם מי שקיבל מידע מאדם שהוא ידע שהוא מקורב לחברה, לא בהכרח ידע שמדובר במידע פנים. לעיתים זו יכולה להיות בגדר המלצה: "תקנה מניות של ספארק". כלומר יש קושי לקבוע האם אדם ידע באמת שמקור המידע באיש פנים וגם ידע שהמידע עצמו הוא מידע פנים, כלומר מידע מהותי שטרם פורסם.

ועוד דבר- העובדה שחשוד יכחיש שידע את מקור המידע לא בהכרח יסייע לו, אם הנסיבות מעידות אחרת. למשל, אם הוא מעולם לא רכש מניות בהיקף גדול, והפעם רכש בעסקה אחת מניות בשווי מאות אלפי ש"ח, על סמך "המלצה" מחבר. עצם העובדה שקיבל את ההמלצה והסכים לסכן סכום כה גדול, וחריג ביחס להיסטוריית ההשקעות שלו, עלולה להעיד כי הוא ידע היטב הן את מקור המידע (איש פנים) והן את מהות המידע (מידע פנים, שטרם פורסם). (ראו למשל – ת"פ 30453-04-10 מדינת ישראל נ' יהושע צולר ואח'‏‏)

אז מה המסקנה? להיזהר מאוד בביצוע עסקאות בניירות ערך. או במילים אחרות- "כשיש ספק, אין ספק". כשיש ספק שמא יש בידיכם מידע פנימי, מוטב שלא להתפתות. במרבית המקרים אנשים מורשעים על שימוש במידע פנים כאשר רווחיהם היו כמה אלפי או עשרות אלפי ש"ח בלבד (ראו למשל – ת"פ (כלכלית ) 29496-05-16 מדינת ישראל נ' אריה צ'צקס). מבלי לזלזל, לא בטוח שזה שווה את הסיכון במאסר בפועל, עגמת הנפש, לילות ללא שינה, והעלויות הכספיות הגבוהות של הגנה משפטית באישומים שכאלו.

שתפו את הפוסט

שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

3 תגובות

  1. אני מעולם לא קניתי ניירות ערך.
    אבל המאמר ממש מעניין וחושף אותי לסוגיות שלא פעם נסיתי להבין.
    רציתי לדעת האם גם מישהו שאסף אינפורמציה
    וחיבר את הדברים שראה וקרא ואז ניתח
    והגיע למסקנה שכנראה קורה שם משהו טוב
    והחליט להשקיע בנירות ערך של אותה חברה
    איפה הגבול בין מחשבה נבונה וניתוח נכון של המתרחש
    לבין שימוש במידע פנים?

    1. הי לובקה, אם מישהו עושה מחקר עצמאי אז הכל בסדר. לפעמים מי שקיבל מידע פנים טוען שהוא קנה לא בגלל מידע הפנים אלא משום שהוא ערך מחקר עצמאי והשתכנע שנייר הערך טוב. זו טענה נפוצה. ואז זו כבר שאלה לא פשוטה מה גרם למה. שאלה של ראיות.

  2. רונן,

    זה פוסט מאוד מלמד . יש כאן נתונים ,שאדם שאיננו מתוך התחום ,חושפים אותו למידע וזוית חשובים להנהלות עתידית שלו .

    טוב מאוד.

    יובל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

רישום לניוזלטר

לקבלת עדכון על פוסט חדש

דילוג לתוכן