בית המשפט הכלכלי מכריע לטובת החברות הדואליות

שתפו את הכתבה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב email

קבלו את העדכונים החמים שלי

קבלו את העדכונים החמים שלי

בית המשפט הכלכלי מכריע לטובת החברות הדואליות

בחודש יולי האחרון כתבתי כאן על החלטת השופט מגן אלטוביה במחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בת"א, שדנה בתביעה ייצוגית שהוגשה כנגד חברת סרגון, חברה ישראלית שהיתה רשומה למסחר בנאסד"ק, וברישום כפול גם בבורסה בתל אביב. לטענת התובע הייצוגי הסתירה סרגון מידע שלילי מציבור המשקיעים והציגה מצגי שווא חיוביים כביכול. לטענת התובע לאחר פרסום הדוחות הכספיים של החברה לרבעון ה-3 של שנת 2014, קרסו מניות החברה בכ-50% תוך תקופה קצרה. כך נגרמו לציבור המשקיעים הפסדים ניכרים.

השופט אלטוביה קיבל באופן מפתיע את טענות התובע הייצוגי כי יש לדון בתביעה לפי הדין הישראלי ולא לפי הדין הזר, וזאת בניגוד גמור לפסיקה קודמת, הן של בית המשפט העליון והן של שופטים אחרים בבית המשפט הכלכלי ובניגוד גם לעמדת רשות ני"ע.

לפני כשבועיים ניתן פסק דין על ידי הרכב משולש בבית המשפט המחוזי (המחלקה הכלכלית) אשר דן בערעור (דיון חוזר) על הכרעת השופט אלטוביה. פסק הדין של ההרכב המשולש מעניין משתי סיבות: ראשית, הוא קיבל את ערעור החברה, סרגון, וקבע כי בניגוד לקביעת אלטוביה, הדין החל על ההליך (תביעה ייצוגית בישראל בעילה של הטעייה) יהיה דין ניירות הערך האמריקאי ולא ישראלי, וזאת באופן התואם פסיקות קודמות של בתי המשפט המחוזי והעליון. שנית, לגופם של דברים נקבע בפסק הדין כי אישור התביעה כייצוגית הינו כדין ותקף, משום שההכרעה העובדתית של השופט אלטוביה, לענין ההטעיה לכאורה, שרירה ונכונה. ולכן מבחינה משפטית ניתנה כאן החלטה חשובה, אך במישור המעשי, נותר אישור התביעה הייצוגית על כנו.

קביעה זו מעוררת קשיים פרקטיים לא מבוטלים, המעוררים ספק רב האם מדובר בהלכה נכונה.

ההרכב המשולש בבית המשפט הכלכלי ביסס את החלטתו במידה רבה על כוונת המחוקק בישראל שביקש לעודד חברות להירשם ב"רישום כפול", כך שמניותיהן ייסחרו במקביל הן בבורסה בתל אביב והן בבורסה בארה"ב (נאסד"ק, ניו יורק) או במספר בורסות אירופאיות.

לצורך כך יזמה הרשות הקלות רגולטוריות כלפי החברות הזרות שיירשמו ב"רישום כפול". ההקלה המרכזית היתה שהן ידווחו לציבור המשקיעים בישראל לפי הדין האמריקאי (או האירופאי במידה והן נסחרות באירופה).

ההלכה המשפטית שנקבעה, ולמעשה אושרה מחדש כעת בענין סרגון, היא שגם דיני האחריות, ולא רק דיני הדיווח יהיו לפי הדין הזר (אמריקאי או אירופאי), החלים על התאגיד הרשום ברישום כפול. משמעות הדבר היא כי בתביעות (ייצוגיות/נגזרות) המוגשות כנגד "התאגידים הכפולים" הדין המהותי, כלומר דיני ניירות-ערך, יהיו לפי הדין הזר ולא לפי הדין בישראלי.

כך נקבע למשל בפרשת כהן נ' טאואר סמיקונדקטור ובפרשת דמתי נ'  Mankind Corporation. זו גם עמדתה הברורה של רשות ניירות-ערך.

אני מבקש לשתף אתכם מניסיוני המקצועי מהפרקטיקה, על מנת להציג את הבעייתיות בהלכת סרגון. יש קושי פרקטי ממשי בניהול תביעה בישראל לפי דין זר. זהו מקרה מובהק בו העקרונות המשפטיים יכולים אולי לתמוך בגישה של החלת הדין הזר, אבל שיקולים מעשיים, פרקטיים, מחייבים אחרת. הם מצדיקים את החלת הדין הישראלי דווקא.

אני מנהל בימים אלו תביעה שכזו באותו ביהמ"ש (המחוזי בת"א, המחלקה הכלכלית) כנגד תאגיד ישראלי דואלי (נסחר ברישום כפול). מאחר והתיק מתנהל עדיין לא אחשוף את פרטי התיק, רק אציין כי מדובר בחברה ישראלית כשרה למהדרין. לא חברה זרה, אלא חברה ישראלית שנרשמה למסחר בבורסה בת"א, ולאחר מכן רשמה את המניות למסחר גם בבורסה בארה"ב. לגבי חברה ישראלית שכזו, ספק אם מתקיים ההיגיון שנועד ל"עודד" חברות זרות להירשם בישראל.

לצורך ניהול ההליך נדרשתי להגיש חוות דעת של מומחה כלכלי (כדי להוכיח את הנזק) ובנוסף- חוות דעת של מומחה למשפט האמריקאי. לאחר מסע בדיקות שכלל שיחות רבות ופגישות זום, סיכמתי עם עורך דין אמריקאי מניו-יורק המתמחה בניירות ערך, שייתן חוות דעת. אתם כבר מתארים לכם שהעלויות הן כמו בניו יורק ולא כמו בתל אביב. למעשה, הסכומים די דומים, אלא שהמטבע הוא דולר ולא שקלים…

מדובר בעלויות של עשרות אלפי דולר לחוות דעת. עד כה המומחה נדרש להגיש לא פחות מ- 3 חוות דעת (אחת – כדי לתמוך בתביעה, שניה – לצורך התמודדות עם טענה של התיישנות שהעלו הנתבעים, ואשר נדחתה; וחוות דעת שלישית – בתשובה לחוות הדעת של המומחה מטעם הנתבעים).

אתם כבר מבינים לבד שמדובר בעלויות מאוד גבוהות, שמרבית התובעים הייצוגיים אינם מסוגלים, או מוכנים, לממן מכיסם.

בבית המשפט המחוזי בתל אביב, שם מתנהל ההליך, יצטרכו שני הצדדים להתדיין על הדין האמריקאי, לא הישראלי, ועל סוגיות מורכבות כגון השוני בין הדינים, ומה ההשלכות של השוני ביחס לתביעה. זוהי משימה כבדת משקל שרק מוסיפה סיבוך וקושי לניהול הליך, שהוא ממילא מורכב ביותר.

והשאלה המתבקשת היא – האם כל זה באמת נחוץ? האמנם החלת הדין האמריקאי באמת מעודדת תאגידים זרים להגיע לבורסה בתל אביב?  האם רשות ניירות-ערך שיזמה את המהלך ערכה סקר בנושא שהוכיח שההקלות עודדו חברה אמריקאית להירשם בישראל? לא בטוח.

לא אפל, גם לא יבמ או אמזון, ואף תאגיד ענק בינ"ל לא נרשמו למסחר בבורסה בתל אביב.

בנסיבות אלו קביעה שתביעה בישראל נגד חברות דואליות תיעשה לפי דיני ניירות הערך של ארה"ב דווקא, לא בטוח שהיא נכונה וגם לא יעילה במישור הפרקטי.

שתפו את הפוסט

שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

תגובה אחת

  1. הצגת את זה מעניין וברור. זה באמת לא עושה שכל לקבוע הלכה כזו …וזה מעבר להיבט המשפטי גרידא.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

רישום לניוזלטר

לקבלת עדכון על פוסט חדש

דילוג לתוכן