במסגרת עבודתי פונים אלי, ומדי פעם אני גם מייצג, משקיעים שהשקיעו במה שמכונה, בשפה המכובסת והיפה- "השקעות אלטרנטיביות". למה הכוונה? להשקעות שלא בשוק ההון או בנדל"ן, כלומר – לא השקעה ישירה בשוק ההון או בשוק הנדל"ן (אם כי פעמים רבות- השקעה עקיפה בשווקים אלו). ההשקעה האלטרנטיבית מתבצעת באמצעות כל מיני חברות ללא כל עבר של עסקאות או פעילות קודמת, שהוקמו על ידי יזמים עלומי-שם, אף הם בדרך כלל אלמונים בתחום ההשקעות וללא ניסיון מוכח בניהול השקעות. מאחורי יזמים אלו לרוב אין הון עצמי משמעותי, וכאמור- גם אין להם ניסיון מוכח רלוונטי. מלבד – כמובן – ניסיון בתחמון, בשקרים, בנוכלות ובשיווק של השקעות מסוכנות.

היזמים הללו מקימים שורה ארוכה של חברות ריקות, שלאף אחת מהן אין כל פעילות או רכוש או נכסים. הן פשוט "אכסניה" לרגע, או "פלטפורמה", מה שבאנגלית היו מכנים – Vehicle. זהו כלי ריק שנוצר כדי לנהל את ההשקעה היעודית.

כדי להימנע מהחובה לפרסם תשקיף (שהינו מסמך מקיף מאוד המחייב אישור על פי חוק של רשות ני"ע, ומחייב גילוי מלא ומדויק של כל היבטי הפעילות של החברה ושל בעלי מניותיה ומנהליה) דואגים היזמים המתוחכמים להקים בכל פעם קבוצה מוגבלת של עד 35 משקיעים, שכן לפי הדין, הצעת ניירות ערך (או זכויות שיכולות להיחשב כ"נייר ערך") ליותר מ- 35 ניצעים מחייבת פירסום תשקיף. וכך, בכל פעם שמתמלאת "מיכסה" של 35 משקיעים, סוגרים את ההשקעה, ופותחים חברה חדשה, וכך הלאה.

הסכמי ההשקעה עליהם חותמים המשקיעים הם תמיד חוזים אחידים, שהם אינם יכולים לשנות בו מילה, בבחינת- take it or leave it.

במרבית המקרים המבנה התאגידי של החברות וההשקעות האלו, נועד להיטיב עם היזמים ולהקל עליהם את התמרונים המתוחכמים. כך, הן פעמים רבות יירשמו כשותפות מוגבלת, בה יש שותף כללי (שהוא היזמים), והם מנהלים את השותפות, כלומר את השקעותיה וזכאים לדמי ניהול או כל מיני עמלות ותגמולים אחרים, הכל בהתאם למסמכי ההשקעה והשותפות. השותף הכללי אינו משקיע כסף, כלומר לא מסכן דבר. מנגד, יש את השותף המוגבל, שהם המשקיעים התמימים (והלא מתוחכמים) שאין להם כל זכות או סמכות לנהל את השותפות או את ההשקעות ואין להם כל יכולת השפעה על דרכי ניהול ההשקעות על ידי השותפות. כלומר- אין למשקיעים (המהווים את השותף המוגבל) כל יכולת שליטה על כספם.  

כלומר המשוואה עובדת כך: מי שיכול ומוסמך לנהל- לא מסכן את כספו. מי שמסכן את כספו – נעדר כל סמכות ניהול או החלטה לגבי מה נעשה בכספו.

עד כאן זה לא נשמע אטרקטיבי במיוחד. אם כך, מה גורם לאלפי אנשים להשקיע במודל המסוכן הזה סכומי עתק? אני בעצמי מכיר (וגם ייצגתי או מייצג) מאות משקיעים שהלכו בדרך הזו, והתפתו להשקיע במודל העסקי הזה.

פעמים רבות הובטחה להם תשואה גבוהה. למשל, בכמה שותפויות בהן אני מייצג כיום משקיעים, התחייבו כלפיהם היזמים, בהסכם ההשקעה, לריבית של 9% שנתית. בסביבת ריבית נמוכה כפי שהיה כאן לפני כמה שנים, זה אכן נשמע מפתה. אלא שהמשקיעים לא וידאו שתהיה לרשותם יכולת אכיפה במקרה של הפרת ההתחייבות: מה קורה אם לא ישלמו להם את הריבית? או ישלמו, אך לא את כל הריבית המובטחת? או לא יחזירו את סכום הקרן ? (כפי שקורה לעיתים?). ההסכמים כמובן חד צדדים לגמרי ומה שמאפיין את כל אלפי המשקיעים הללו, וזו עובדה מדהימה לדעתי, היא שעל אף שכל אחד מהם השקיע מאות אלפי ש"ח באותן שותפויות מסוכנות, אף אחד מהם לא התייעץ (למיטב ידיעתי) עם עורך דין. ואם התייעץ, זה לא בא לידי ביטוי בניהול משא ומתן מול היזמים, ולא גרם לכך שהסכמי ההשקעה יהיו מאוזנים, הדדים, הוגנים, או יאפשרו סעדים משפטיים טובים למקרה של הפרה מצד היזמים, כפי שקרה בכל כך הרבה "השקעות אלטרנטיביות".

זה באמת מדהים לדעתי. אנשים שהשקיעו מאות אלפי ₪, לעיתים אף מעל מיליון ש"ח, סכום היכול לשמש הון עצמי לרכישת דירה בישראל (או קניית דירה ללא הלוואה במקומות שונים בחו"ל, כגון קפריסין, יוון, פורטוגל ומזרח אירופה), בוודאי היו שוכרים את שירותי עורך דין לייצג אותם ברכישת דירה (אני מקווה, בשבילם). איך יכול להיות שהשקעה בסכום דומה, וכה משמעותי, נעשית ללא כל ייעוץ וליווי משפטי ?

אני יודע שאנשים לא אוהבים עורכי דין (די בצדק…) ועוד פחות הם אוהבים לשלם להם ("מה הוא כבר עשה?"). ובכל זאת, זה מדהים בעיני כתופעה רחבה, שבכל ההשקעות האלטרנטיביות אנשים פשוט חתמו על חוזים אחידים מול היזמים והעבירו מאות אלפי שקלים בלי בעיה.

אולי זו הקלות של ההשקעה, והמהירות המאפשרת ביצוע קל ופשוט שלה, שכל כך קוסמים למשקיעים. אבל בסופו של דבר, חלק גדול מהמשקיעים יאבד את כל או מרבית השקעתם, ומדובר כאמור בסכומי עתק של מאות אלפי ש"ח, ולעיתים – גם מעל מיליון ₪.

רשימה חלקית של החברות בהן מדובר, מפרסומים בתקשורת:

קרן הגשמה, סלייס, קרן קלע של אמיר ברמלי, קרן וולת'סטון, נטו פיננסים, יוטרייד של אביב טלמור, גלובל נט, בסדנו של אליעזר גרוס, טריא, קרן מונטרו, איטגרל, קרנות מסוימות של IBI, ועוד. 

תחת רוב החברות/הקרנות המוזכרות כאן הוקמו מספר (ובמקרים מסוימים, כמו אצל הגשמה, עשרות) קרנות ייעודיות או חברות-בנות ייעודיות בעבור השקעות ייעודיות, כך שמדובר בקונגלומרט גדול של עשרות רבות של תאגידים.

מרבית הקרנות והחברות שציינתי כאן, על עשרות התאגידים המסונפים להם והקשורים אליהם, הסבו למשקיעים בהם הפסדים שנעים בין 100,000 דולר ועד מיליון דולר לאדם, ויותר. ובסך הכל – מאות מליוני דולרים של הפסדים למשקיעים בישראל. זהו נתון מדהים.

הפילוסוף ג'ון רולס (John Rawles) עסק בצדק חלוקתי וחלוקה-מחדש של העושר בחברה, במסגרת ספרו A theory of Justice. אני לא בטוח שהוא התכוון לחלוקה-מחדש כזו של עושר, אבל זה בדיוק מה שקורה כאן: הרבה מאוד כסף, של אלפי משקיעים תמימים או לא-זהירים, זרם לכיסם של מעט יזמים ערמומיים ומתוחכמים, שבמקרה הטוב – ניהלו את כספם ברשלנות חמורה, או בחוסר אכפתיות, ובמקרים רבים אחרים – בדרכי רמייה והונאה.

לא במקרה, רשות ניירות ערך שללה לכמה מהגופים האלה (באיחור, ובדיעבד, ובכל זאת שללה) את רשיון שיווק ניירות הערך או ייעוץ להשקעות וכנגד חלקם ננקטו הליכים פליליים או מינהליים. הבעיה היא, כמו תמיד בישראל- התמשכות ההליכים המשפטים, הגורמת לכך שהענישה באה אחרי הרבה מאוד שנים, ויותר מכך – העובדה שהענישה בישראל בגין הונאת משקיעים, או ניהול רשלני של כספם, היא כמעט תמיד מקלה מאוד, ועל כן- לא מרתיעה. גם העונשים שכבר מוטלים הם למרבית הצער רחוקים מאוד מהסטנדרט המאוד קשה ומחמיר של ארה"ב. כך, בארה"ב, לדוגמא, היזמת הידועה אליזבט הולמס, שהורשעה בתרמית ובהונאת משקיעים (עליה כבר כתבתי כאן בעבר) נשלחה ל- 11 שנים ו-3 חודשים בכלא והיא חויבה לשלם פיצוי למשקיעים בסך של 452 מיליון דולר. מישהו מסוגל לדמיין עונשים וקנסות כאלו בישראל? 

ראו מה קורה כעת בפרשת סלייס, כאשר הנאמן לא מצליח לשים את ידו על מרבית הכספים ש"נעלמו".

במקרים רבים (ואיני מדבר על פרשת סלייס, שכן איני מצוי בעובדות המקרה) ספק אם הכסף "נעלם". יתכן שהוא ממתין לנוכל, לאחר שיסיים לרצות את עונשו. הכסף הזה בוודאי יסייע לו בשיקום חייו. הוא הרי סובל מפוסט-טראומה קשה ממלחמת לבנון העשירית, ולחץ הדם שלו עלה במהלך המשפט, ואשתו התגרשה ממנו (באמת, או בכאילו, לעולם לא נדע) ולכן השופט/ת הרחום/ה הסתפקו בעונש של 14 חודשי מאסר בלבד, אף שהורשע בגניבה של 30 מיליון ₪ מלקוחותיו ואף שהחזיר רק 1.5 מיליון ₪. הלא כן ?

אז מה בכל זאת אני ממליץ לעשות ?

יש מספר המלצות בסיסיות שאני יכול לתת למשקיעים השוקלים השקעות אלטרנטיביות –  

1.     ראשית- להתייעץ עם עורך דין שמבין, ובמקרה הצורך- גם במנהלי השקעות מנוסים (ואיני מתכוון ליועצים/סוכני מכירות/ביטוח שמשכנעים אתכם להשקיע באותה השקעה, ועושים זאת במקרים רבים מתוך אינטרס (סמוי), שכן הם מקבלים עמלה בגין ההפניה). בדקו עם אנשי מקצוע אובייקטיבים ונטולי אינטרס, מה דעתם על ההשקעה, על הסיכון בה, האם היזמים מוכרים להם וכד'.

2.     מה שנראה טוב מדי (ריבית גבוהה מאוד ביחס לתנאי השוק באותה עת) בדרך כלל אכן לא אמיתי ומסוכן;

3.     אם מצפים מכם לחתום על חוזה השקעה אחיד, מבלי יכולת לשנות בו מילה – תיזהרו מאוד.

4.     אם אין לכם שום אפשרות "לקרוא לכסף" בחזרה בכל רגע נתון (כלומר לדרוש השבת ההשקעה) – זהו אור אדום בוהק.

5.     בדקו את היזמים- האם יש להם ניסיון מוכח (ומוצלח?). אם לא, מוטב לשמור מרחק.

6.     אם יש להם משקיעים בהשקעות קודמות, בקשו המלצות, ודברו איתם.

7.     תיזהרו ממי שמאיץ בכם להתחייב מהר להשקעה (הלחץ להחליט מהר הוא הטריק הישן ביותר בספר. אין סיבה ליפול לפח הזה).

8.  אם בהסכם ההשקעה אין סנקציות במקרה של  הפרת התחייבויות המנהלים/היזמים, זהו אור אדום בוהק, וכדאי שתשקלו אם להשקיע.