יש משפט ידוע שאומר שאין לך הזדמנות שניה לעשות רושם ראשוני (באנגלית זה כמובן זה נשמע טוב יותר- No second chance to make first impression”") וגם בעולם התביעות הייצוגיות יש לתובע הייצוגי רק הזדמנות אחת. ניסיון של תובע שני לתבוע בגין אותו ענין שבגינו כבר הוגשה תביעה קודמת, בדרך כלל ייפסל, גם אם ינסה התובע השני, המאוחר, לנסות לייחד ולבדל את עצמו מהתובע הראשון. פסק דין שניתן לאחרונה בעניינה של החברה הבורסאית ייצוא (ת"צ 56923-10-20 יעקב בנימין השקעות ואחזקות בע"מ נ' ייצוא חברה להשקעות בע"מ), ממחיש היטב את הכלל הזה, אך מציף גם בעייתיות בהקשר

רשות לניירות ערך אינה מחבבת שלדים בורסאיים. יש בהם פוטנציאל לממשל תאגידי חסר ובעייתי והם מעוררים חשש מפגיעה בציבור המשקיעים. לאור זאת הרשות אינה מתלהבת מהכנסת פעילות לתוך "שלד בורסאי" כדרך לעקוף את הצורך ברישום למסחר באמצעות תשקיף ועמידה בכללי הרישום למסחר של חברה חדשה. לאור זאת, כאשר היא מתרשמת שחברה נעדרת כל פעילות עסקית, היא עושה שימוש בסמכותה לפי החוק, ומורה על העברת שלדים בורסאיים ל"רשימת השימור", היא הרשימה בבורסה של החברות הנמצאות בסכנת מחיקה מהבורסה. חברות המצויות ברשימת השימור הן כאלו שאינן עומדות בכללי המינימום של אחד משלושת הפרמטרים הבאים: שווי החזקות ציבור,

לפני כחודשיים (אפריל 2025) אישר השופט קובי שרביט בביהמ"ש המחוזי בתל אביב (המחלקה הכלכלית), הגשת תביעה נגזרת בענין חברת אאורה (ענין דה לנגה נ' אטרקצ'י) כנגד בעל השליטה, יעקב אטרקצ'י, ושתי חברות בנות של החברה, בגין עסקת מקרקרעין שביצע אטרקצ'י. הנושא של ניצול הזדמנות עסקית עולה תדירות בפסיקה הכלכלית בקשר לפעילותם של בעלי שליטה בחברות בורסאיות, אשר מנצלים, לפי הטענה, הזדמנות עסקית שהיתה אמורה להיות של החברה הציבורית שבשליטתם, לטובתם האישית. כבר כתבתי כאן לא אחת על נושא מעניין ומורכב זה, שמעסיק אותי גם במסגרת עבודתי השוטפת. אבקש לנצל את ההזדמנות ולדון בהיבט מעניין של

יש דינמיקה של גלי הדף לפרשות כלכליות ומשפטיות בולטות, וגל כזה מורגש כזה בעטייה של אחת הקריסות היותר-ידועות של חברות אג"ח זרות, חברת אול-יר, All Year Holdings. ברקע פרשת אול איר, מנסה כיום רשות ני"ע – באיחור ובצורה חלקית – להגביל את פעילותם של יועצי ההנפקות, על רקע פעילותם של היועצים שליוו את חברת אול-יר. מתבקש מעט רקע על הפרשה. חברת אול-יר, נזכיר, היתה אחת מחברות האג"ח הזרות הבולטות שגייסו סכומי עתק ממשקיעים בישראל שחשבו שזה רעיון מצוין לתת הלוואה (אג"ח = הלוואה) לחברה זרה, שרשומה במקלט מס (במקרה הזה- איי הבתולה הבריטיים (BVI)), שבעל

בחודש מרץ 2019 פשטו חוקרי רשות התחרות על משרדי אלקטרה בע"מ, חברה ציבורית בורסאית, אספו מסמכים וחקרו את עובדיה בחשד לעבירות על חוק התחרות. החברה דיווחה על כך בדיווח מיידי לבורסה, והארוע פורסם בהרחבה בכלי התקשורת. כעבור שנתיים, במרץ 2021, הגישה רשות התחרות כתב אישום כנגד החברה, חברה בת שלה ושישה נושאי משרה ועובדים בחברות בגין חלקם בפרשה שזכתה לכינוי 'קרטל המעליות'. התיק עודנו מתנהל. החברה דיווחה בדיווח מיידי לבורסה על הגשת כתב האישום, הדבר פורסם בכלי התקשורת, ושערי מניית החברה ירדו בחדות. עקב כך הגיש בעל מניות מהציבור באלקטרה בקשה לאישור תביעה כייצוגית כנגד

חברות רבות פועלות בישראל כאשר יש להן רק שני בעלי מניות, בחלוקה שווה- 50%-50%, במתכונת המכונה "מעין-שותפות". מה עושים כאשר מתגלע סכסוך קשה ביניהם וצריך להפריד כוחות? יש מספר דרכים כאשר שתי הנפוצות והמקובלות הן – האחת – להורות שאחד השותפים יקנה את השני; הדרך האחרת היא העמדת המניות של שני הצדדים לרכישה על ידי צד שלישי. דרך שלישית, קיצונית יותר, ועל כן גם נדירה יותר- היא מתן הוראות לפירוק החברה ולחיסולה. פסק דין מקיף שניתן לאחרונה על ידי השופט מוחמד עלי בביהמ"ש המחוזי בחיפה (המחלקה הכלכלית) בענין חברת פנדה מציג את השיקולים שיש לשקול

פותח בן אדם את העיתון (טוב, היום את הנייד לגלוש באינטרנט) וקורא שרשות התחרות החליטה להטיל עיצום כספי על חברה בשל הפרות של הוראות הדין. הוא ממהר לפנות לעורך דין והם מגישים כבר למחרת היום בקשה לגילוי מסמכים לפני תביעה נגזרת. האם עצם ההחלטה הזו של רשות התחרות, ללא כל ראיה נוספת, יכולה להספיק כדי להצדיק היענות של בית המשפט לבקשת גילוי מסמכים לפני הגשת תביעה נגזרת, בהתאם לסעיף 198א. לחוק החברות? בשאלה זו, הרלוונטית לכל העוסקים בעולם התאגידי בכלל, ובתביעות נגזרות בפרט, דן ביהמ"ש המחוזי בתל אביב (המחלקה הכלכלית) (השופטת חנה פלינר) בחודש שעבר

פסק דין שניתן לאחרונה במחלקה הכלכלית של בית המשפט המחוזי בתל אביב בענין חברת אקויטל (צוף ואקויטל נ' דניאל כהן) מאיר את מורכבותו של המונח "ענין אישי", ומחזק שוב את המסקנה כי הכל בעיני המתבונן (כלומר- בעיני השופט המתבונן). במרכז הפרשה עומדת עסקת מיזוג-משולש-הופכי בין חברת אקויטל, חברה ציבורית הנסחרת בבורסה בת"א, לבין חברת-בת שלה, י.ו.א.ל, שגם היא היתה באותה עת חברה ציבורית הנסחרת בת"א. המיזוג בוצע נוכח דרישות 'חוק הריכוזיות', שחייב את אקויטל "לקפל שכבה" בעץ החברות שלה. עסקת המיזוג בין שתי החברות כללה תשלום במזומן ובמניות של אקויטל לבעלי המניות ביואל. בעל מניות

בפסיקת בתי המשפט מודגשת לא אחת חשיבות תום ליבו של מי שמתיימר לייצג קבוצת תובעים, בתביעות ייצוגיות או נגזרות. זהו אחד מהתנאים לאישור בקשה להגשת תביעה ייצוגית או נגזרת. זה ארוע די נדיר שבקשה לאישור תביעה נגזרת נדחית בעיקר בשל כך שבית המשפט מצא שהתובע הנגזר אינו תם לב. מקרה כזה עלה לאחרונה בתנ"ג 51634-12-21 יצחקי נ' מקס סטוק בע"מ, תביעה נגזרת שהגישו שני בעלי מניות בחברת מקס סטור, שמניותיה נסחרות בבורסה לני"ע בתל אביב. בעלי המניות הגישו בקשה לגילוי מסמכים מקדים לפני תביעה נגזרת, בהתאם לסעיף 198א לחוק החברות, בדרישה לקבלת מסמכים של חברת

מדי פעם אני נתקל בסרט קולנוע אמריקאי ששמו המקורי באנגלית אינו דומה לשמו העברי. הסרט המצליח the Big Chill נקרא בישראל, משום מה-  "החברים של אלכס". באופן דומה, אחת מסדרות הטלוויזיה המתח/פשע הנהדרות נקראה בישראל, משום מה – "הסמויה", בעוד שבמקור היא נקראת בכלל- wired שאפשר לתרגם ל"מאזינים" או "מחוברים" (השם המקורי נובע כנראה משום שחלק ממלאכת הבילוש בסדרה היא באמצעות האזנות של משטרת בולטימור לכנופיות סוחרי הסמים בעיר). למה נזכרתי בכך? משום שפרשת שימוש במידע פנים לאחרונה בארה"ב העלתה את התופעה המכונה שם כ-  “Shadow Trading” מה שקשה לתרגם לעברית, אולי – "מסחר צללים".

על מיזמי היי טק, ניצול הזדמנות עסקית ושותפות ללא הסכם לפני מספר חודשים ניתן על ידי שופט ביהמ"ש המחוזי בת"א (המחלקה הכלכלית) קובי שרביט פסק דין מעניין שהכריע בסכסוך מייסדים בחברת סטארט-אפ. הסכסוך, והפסיקה שבאה בקשר אליו, מאירים כמה נקודות-כשל נפוצות במיזמי היי-טק ודנה בין היתר בחובות אמון והגינות החלות על היזמים ונושאי המשרה מצד אחד, ועל האיסור על ניצול הזדמנות עסקית, מצד שני. בשנת 2016 הקימו שני השותפים- מתן צור וגל שגיא מיזם טכנולוגי בתחום אבחון והשמה של עובדים. המיזם התעתד לפתח מערכת חדשנית (מבוססת בינה מלאכותית – AI), לשם ייעול הליכי גיוס והשמת

לפני כשנתיים שלח לי חבר מייל ובו הצעה להשתתף בהנפקה של חברת אג"ח אמריקאית, שהציעה את האג"ח שלה לציבור בישראל. אני זוכר שבאופן אינסטינקטיבי עלו לי שתי מחשבות בקשר לכך: ראשית- לא, אין מצב שאני קונה את זה. שנית- מדוע חברת נדל"ן אמריקאית, שמחזיקה בנדל"ן בארה"ב, תציע את האג"ח שלה דווקא למשקיעים בישראל? האם יבשו מקורות המשקיעים במנהטן? כך שגם המחשבה השניה היתה- לא, ממש לא. ובמילים אחרות- הם מחפשים פראיירים.   מסתבר שהייתי במיעוט, לא יודע אם מיעוט מכובד, אבל מיעוט. רבים השקיעו בחברות אלו, חלקם גם הרוויחו. בשנים האחרונות נרשמו קרוב ל-20 חברות